ת"פ 28429-05-14 מדינת ישראל נ' שושה(עציר)

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של שהיה בלתי חוקית בישראל, החזקת כלי פריצה, נסיון גניבת רכב והכשלת שוטר. הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר דיוני, בו תוקן כתב האשום. אין הסכמה בין הצדדים לענין העונש.

על פי עובדות כתב האשום, ביום 9.5.14 שהה הנאשם בישראל שלא כדין. בסמוך לשעה 3:00 הגיע יחד עם אדם נוסף, במכונית מסוג "קיה" עליה הותקנו לוחיות רישוי מזוייפות (להלן: הקיה), לשכונת גילה בירושלים והביאו עמם פטיש ומברג.

בשכונת גילה ניסו הנאשם ושותפו לגנוב מכונית מסוג "סקודה" (להלן: הסקודה). במהלך נסיון הגניבה, שברו הנאשם ושותפו את חלון הסקודה באמצעות פטיש, שותפו של הנאשם שבר באמצעות הפטיש את מוט ההילוכים, חבק ההגנה ומנגנון ההתנעה של מכונית הסקודה והנאשם ניסה להזיז את מכונית הסקודה, תוך דחיפתה באמצעות מכונית הקיה.

לאחר שנכשלו בנסיון גניבת הסקודה, עזבו הנאשם ושותפו את המקום במכונית הקיה ומיד נתקלו בשתי ניידות משטרה, אשר נסעו אחריהם עם אורות מהבהבים וסירנות. הנאשם וחברו האיצו את מכונית הקיה, חצו צומת בה היה רמזור אדום, עצרו בסמוך לשם וברחו ברגל ממכונית הקיה. הנאשם נתפס לאחר מספר דקות כשהוא מסתתר מפני שוטרים מאחורי סלע.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה שם דגש על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ועל עברו הפלילי. לאור אלה עתר לקביעת מתחם עונש שבין שנת מאסר לשלוש שנים, ולהשית על הנאשם עונש הנמצא ברף הגבוה וכן להפעיל באופן מצטבר מאסר מותנה שלחובתו.

ב"כ הנאשם שם דגש על הודאת הנאשם, אשר חסכה זמן שיפוטי ועל חרטתו. כן התייחס למצבו המשפחתי והפנה לעובדה כי אשתו צפויה ללדת. לשיטתו, מתחם העונש ההולם נמוך יותר מזה שטענה לו המאשימה.

הנאשם ביקש לומר את מילתו. בדבריו הביע חרטה על מעשיו, אמר שהתחתן לאחרונה ואשתו צפויה בקרוב ללדת והבטיח לא לשוב על מעשיו.

שני הצדדים הגישו פסיקה רבה לתמיכה בעמדותיהם.

מתחם העונש ההולם

רבות נאמר על רעתה של תופעת גניבת כלי רכב והנזקים אותם היא מסבה, ואין בידי להוסיף. אך לאחרונה נפסק כי:

"עבירה של גניבת רכב הוכרה זה מכבר כעבירה חמורה, הן על ידי המחוקק אשר קבע לצידה עונש מאסר ממושך וחמור משל עבירות גניבה אחרות, והן על ידי בית משפט זה, אשר עמד על הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגין ביצועה (ראו למשל: ע"פ 5724/95 אבו דחל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.5.1996); ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.12.2006); רע"פ 10899/08 אבו עישה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.12.2008); ע"פ 6331/10 אושרובסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.1.2011)). הנזק שנגרם כתוצאה מעבירה זו הוא רב, הן כלפי המשתמש ברכב שנגנב, והן כלפי הציבור בכללותו לנוכח העלאת פרמיות הביטוח בשל ריבוי גניבות. ע"פ 2333/13, באסל סאלם נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, פסקה 4).

במקרה שלפני, לעבירת גניבת הרכב מתווספים מספר נתונים מחמירים:

הנאשם נכנס לישראל שלא כדין על מנת לבצע העבירה.

הנאשם השתמש בכלי רכב נוסף שעליו לוחיות רישוי מזויפות, הן לצורך הגעה למקום והן לצורך נסיון הגניבה עצמו, כאשר ניסה לדחוף באמצעותו את הסקודה.

הנאשם וחברו ברחו מהמקום תוך חציית רמזור אדום, ועצרו בסמוך למקום. בחלקו הראשון של הארוע, הנאשם נהג במכונית הקיה וניסה לדחוף באמצעותה את הסקודה בעוד חברו נמצא בתוכה. לא ברור מעובדות כתב האשום מי מהשניים נהג במכונית בעת הבריחה מהשוטרים, ועל כן אניח לזכות הנאשם כי חברו הוא שנהג. עם זאת, הנאשם היה במכונית והנהיגה הפרועה נועדה למלט גם אותו, ויש לבריחה משמעות מסוימת גם לגביו.

במהלך נסיון הגניבה נגרם למכונית הסקודה נזק משמעותי.