ת"פ 28192-08-12

בפניי בקשה להביא ראיות לסתור.

1. הבקשה מיוסדת על שני עניינים עיקריים. הראשון, נוגע לקיומם של מבצעי 3 או 4 בעשר בתקופה שלאחר פתיחת החקירה הגלויה. באמירות מסוימות בעדותו של נאשם מס' 1, מר ירון אנג'ל (להלן – מר אנג'ל), יש אחיזה מסוימת לגישת המדינה לפיה העד טען כי לאחר סיום ההסדר הכובל, לא היו מחירים כאמור אצל קמעונאים, בלא קשר לקיומם של מבצעים כאמור במימון המאפיות או ביוזמתן. עם זאת, עולה מתשובת הנאשמים כי אינם טוענים כי מחירים כאמור לא היו אצל קמעונאי זה או אחר לאחר סיום ההסדר הכובל, אלא רק כי לא היו מבצעים במחירים כאמור, במימון המאפיות (ראו פסקאות 31 – 33 לתגובה). גם פירוש זה לדבריו של מר אנג'ל אינו נעדר אחיזה, בהתחשב, בין היתר, במידה של עמימות הטמונה במלה "מבצע" (או בתיבה "הדבר הזה", גם בה עשה העד שימוש) בהקשר הנדון. על פי פירוש זה, ממד ההפתעה הנטענת על ידי המאשימה פוחת באופן משמעותי, שכן קיים קשר רציונלי בין טענת ההפסדים המועלית על ידי הנאשמים, לגביה אין המאשימה טוענת להפתעה, ובין הטענה האמורה לפיה לא היו עוד מבצעים, במימון המאפיות, של 3 או 4 בעשר בתקופה שלאחר פתיחת החקירה הגלויה.

2. מכל מקום, במצב המתואר, של עדות שאינה חד משמעית בנקודה האמורה, ובשים לב לעמדת הנאשמים לגבי תוכן העדות, לא שוכנעתי כי נוצרה מחלוקת עובדתית כזו, אשר יש צורך במהלך החריג של הגשת ראיות הזמה לשם העמדת הדברים על מכונם. לא למותר להוסיף, בהקשר זה, כי על פי התיאור בבקשה, ראיות ההזמה אינן נוגעות, על פי תוכנן, למבצעים במימון המאפיות, כי אם למחירים אצל מספר קמעונאים, כפי שתועדו במועדים שונים בין 5.2.15 ועד 27.3.15. נוכח כל האמור, אין בעניין זה כדי להביא להיעתרות למבוקש.

3. אשר לעניין השני ביסוד הבקשה, הנוגע לטענה שעלתה בעדותו של מר אנג'ל כי מחירי 3 בעשר לא ייתכנו ברשתות השיווק. טענה זו, כפי שצוטטה בבקשת המאשימה עצמה, נסמכת על טענה אחרת של מר אנג'ל, לפיה מחירים של 3 או 4 בעשר הינם מחירי הפסד. כפועל יוצא מכך, טען הנאשם בעדותו כי אילו היו המאפיות נותנות מבצעים כאמור לרשתות, היו פושטות את הרגל תוך זמן קצר. הטענה בדבר מחירי הפסד אינה חדשה. אין בה יסוד משמעותי של הפתעה. בנסיבות אלה, גם בעניין השני אין הצדקה מספקת להתיר הגשת ראיות לסתור לצורך עניין זה. עם זאת, אבהיר כי איני קובע מסמרות בכל הנוגע לטענות המאשימה לעיצומו של עניין זה, ובכללן הטענה בדבר היחס בין גרסתו של הנאשם בחקירתו ברשות, ובין גרסתו בחקירתו הראשית במשפט.

4. התוצאה של כל האמור היא, כי הבקשה להביא ראיות לסתור, נדחית.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ה, 26 מאי 2015, בהעדר הצדדים.