ת"פ 28192-08-12 מדינת ישראל נ' אנגל ואח'

בפניי בקשה לעיון בתיק שבכותרת (להלן – הבקשה).

1. המבקש הגיש נגד הנאשמים בתיק שבכותרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית (ת"צ 31011-08-15) (להלן – הבקשה לאישור). בתובענה נשוא בקשת האישור עתר לסעד כספי בגין נזקים שלכאורה נגרמו לציבור הצרכנים בשל ביצוע הסדר כובל בנסיבות מחמירות. הבקשה לאישור סבה בין היתר על ממצאים העולים מהכרעת הדין (9.7.15) שניתנה נגד נאשמים 8, 10, 11-13, 15 בתיק שבכותרת. בהכרעת הדין הורשעו הנאשמים האמורים בביצוע הסדר כובל בנסיבות מחמירות. בהמשך לכך, נגזר דינם (13.1.16).

2. בבקשה, עותר המבקש לעיין בכל מסמכי התיק. אלה כוללים תמלילי האזנות סתר, הודעות נאשמים, מסמכים שונים, מזכרים, זכ"דים, חוות דעת ומסדי נתונים שעליהם התבססו חוות דעת מומחים שהוגשו לתיק. הבקשה סבה גם על מסמכים לגביהם ניתן צו איסור פרסום.

3. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן.

4. נקודת המוצא לדיון היא, כי "מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"צ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה פ"ד נט(3) 714 (2004), בעמוד 718). עקרון הפומביות הוא עקרון חוקתי (ראו סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה). עם זאת, ככל עיקרון חוקתי, גם עיקרון פומביות הדיון אינו חסר גבולות. יש לו סייגים, הקבועים בדין (ראו בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נד(3) 363(2000), בעמוד 376 לפסק הדין). באופן דומה, גם זכות העיון במסמכי בתי המשפט אינה מוחלטת, וכפופה למגבלות שונות שבדין. בהקשר זה נקבע בתקנה 4(ד) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג – 2003 (להלן – תקנות העיון), כי "בבואו לשקול בקשת עיון ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשים לשם היענות לבקשה".

5. למבקש עניין בתיק, המצדיק את העיון. אינטרס זה נעוץ בקיומו של מידע העשוי להיות רלוונטי ליסודות שונים בתביעה הייצוגית אשר בית המשפט נתבקש לאשר. בבקשה לעיון פורטו הפרטים העיקריים הנדרשים לצורך העיון בתיק מכוח תקנה 4 לתקנות העיון. צוינו פרטי התיק. צוינה מטרת העיון. צוין גם כי העיון מתבקש בכלל המסמכים המצויים בתיק. בנסיבות אלה, אין בכך שהמבקש לא הגיש את הבקשה על גבי טופס 2 שבתוספת לתקנות, כדי להביא לדחיית בקשתו. המדובר בעניין אשר בעיקרו נושא אופי פורמאלי, ואשר אין לו השלכה ממשית על הבירור הענייני של הבקשה. באופן דומה, לא שוכנעתי מטענת הנאשמת 10 לפיה העובדה שבקשת האישור הוגשה מבלי לעיין קודם לכן בתיק שבכותרת, מלמדת על כך שהמבקש גילה דעתו כי אין לו צורך במידע נוסף, להוציא מהכרעת הדין שניתנה בעניינם של הנאשמים, כנזכר לעיל. סדר הפעולות בו בחר המבקש אינו גורע מן העקרונות שנקבעו לעניין העיון בפסיקת בית המשפט העליון. הוא גם אינו גורע מזכות העיון, הנתונה לו על פי הדין.

6. כאן המקום לדון בטענות הפרטניות שהעלו הנאשמים כנגד בקשת העיון. טענות אלה יידונו על פי סוגי המסמכים, אשר לגביהם נטען כי אין מקום לאפשר את העיון.

7. מסמכים חסויים. במהלך ניהולו של ההליך הוחלט על חסיונם של מסמכים מסוימים (ובהם ת/2827, ת/2828, ת/2829, ת/2834, ת/2863 (ותקליטור שהוגש במקביל לו), נ/77, נ/78, נ/129, נ/166 (תקליטור); פרוטוקולים מסוימים (30.6.14, 9.7.14), חוות דעת שהוגשו מטעם הנאשמים, לרבות בסיסי הנתונים עליהם מבוססות חוות הדעת (בין היתר, נ/129, חוות דעת מטעם הנאשמים 1-7, על השלמותיה נ/169-נ/170, בסיס הנתונים לחוות הדעת האמורה נ/138, נ/139, נ/143, נ/144, נ/145, נ/146, נ/155 – נ/161, נ/166); ומסמכים לגביהם ניתן צו איסור פרסום (ראו החלטה, 10.9.13, בה ניתן תוקף להסכמת הצדדים כי יינתן צו איסור פרסום ביחס לבקשה שהגישה הנאשמת 10 למתן צו בעניין סודות מסחריים (המסמכים מפורטים בנספח א' לבקשה מס' 28); החלטה מיום 8.6.14, בה הוטל צו איסור פרסום על חוות דעת מטעם הנאשמת 10 וכן על בסיס הנתונים עליו התבססה חוות הדעת האמורה; החלטה מיום 19.6.14, אישור הסדר מוסכם לחיסיון בסיס הנתונים וחוות דעת מומחה מטעם הנאשמים 11-13 ו – 15).

8. בעיקרו של דבר, מסמכים אלה נחסו בשל קיומם של סודות מסחריים. במצב זה, אין מקום לאפשר את העיון בהם. למען הסר ספק מובהר, כי ככל שבשל שגגה, מסמכים שסומנו כחסויים לא פורטו בפסקה זו, הרי שהעיון גם בהם אינו מותר. הדברים אמורים גם במסמכים שסומנו כחסויים במהלך פרשת העונש (נ/1, נ/5, נ/6, נ/7, נ/8), וכן בעמודים 2985 – 2980 לפרוטוקול הטיעונים לעונש, אשר לא סומנו כחסויים, אך אין למסרם בשל שיקולים שעניינם צנעת הפרט של קטינים.