ת"פ 27395-04-14

הנאשם שבפניי הודה במסגרת הסדר בביצוע עבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 בחוק העונשין תשל"ז -1977 והיזק לרכוש במזיד בניגוד לסעיף 452 בחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן היו הנאשם והמתלוננת בני זוג במועד הרלבנטי לכתב האישום, כאשר המתלוננת ביקשה להיפרד מהנאשם ואולם הנאשם התקשר אליה מספר פעמים בתאריכים 11-12.4.14 ואמר לה כי במידה ולא תחזור אליו הוא יהרוג אותה ויתאבד.

בהמשך לכך, אמר הנאשם בביתה של המתלוננת לאחיה הקטין כי בכוונתו ליסוע לקרית מלאכי ולהרוג את המתלוננת. הנאשם נכנס אל חדרה של המתלוננת, שבר שם מעמד תמונות, נחתך כתוצאה מכך בידו, ואז החל לקרוע את תמונות המתלוננת כשדמו מכתים את החפצים, ובנסיבות אלו אמר לאחיה של המתלוננת "שיהיה לה מזכרת ממני".

במסגרת ההסדר שבין הצדדים, הוסכם כי הנאשם לא יורשע בשלב ראשון ויישלח לתסקיר חובה נוכח גילו הצעיר.

הוצהר כי עמדת המאשימה הינה להרשעה ולרכיבים נוספים, כאשר ההגנה עותרת לשל"צ ואי הרשעה. לפיכך, לא הורשע הנאשם במסגרת הכרעת הדין.

בעניינו של הנאשם התקבלו שני תסקירים, לאחר שהתסקיר הראשון ביקש להמשיך באבחון הנאשם ולבחון את יכולתו לשיתוף פעולה.

התסקיר הנוכחי ממליץ על אי הרשעתו של הנאשם בדין. יחד עם זאת, מהתסקיר עולה כי הנאשם הינו בעל חשיבה לא בשלה המתקשה לבטא את רגשותיו באופן מילולי מותאם, ונוטה לצבור כעסים ולפיכך עלול במצבי משבר ולחץ להחצין התנהגות אימפולסיבית ואלימה.

מחד, הודגש כי נשמר הנתק עם המתלוננת וכי הנאשם מצליח להתמיד בשירותו הצבאי וזוכה להערכת מפקדיו, ומאידך, נמצא כי הוא ממשיך לשלול איומים ואלימות מצדו ומתקשה לראות את הפגיעה והנזק שהסב למתלוננת.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוקט בגישה מצמצמת ולוקח אחריות חלקית על מעשיו.

המאשימה עמדה בטיעוניה על הערכים המוגנים, אשר אף ב"כ הנאשם אינו חולק על הפגיעה בהם, ובהם זכותה של המתלוננת לשלוות נפשה, ולהגנה על בטחונה.

סבורה אני כי נסיבות התיק מלמדות על פגיעה ממשית בערכים המוגנים, שכן הנאשם לא הסתפק באיום חד פעמי על המתלוננת, אלא שב ואיים עליה מספר פעמים בשיחות טלפון ואף עשה כן אל מול אחיה הקטין של המתלוננת.