מדינת ישראל נ' כ'

1.הנאשם, כבן 25 במועד הרלבנטי, הודה והורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום – החזקה בסם שלא לצריכה עצמית. סוג הסם הינו חשיש והכמות הינה כ-600 גרם (כמות של 8.5 גרם הוחזקה בשידה ו-601.8 גרם מתחת למיטה).

הסם נתפס בביתו של הנאשם לפני כשנה וחצי.

2.הנאשם ביקש מביהמ"ש לבטל את הרשעתו.

המאשימה עתרה להותרת ההרשעה על כנה ולמיתחם עונשי של מאסר בין 6 ל-12 חודשים. לגירסת המאשימה לא מתקיימים כאן הקריטריונים לביטול הרשעה. זאת, בין היתר, לנוכח טענתה בעניין העדר מידתיות וכן בעניין מידת הנזק הקונקרטי שעלול להיגרם לנאשם במידה ויורשע.

ב"כ הנאשם העלה נימוקים שונים לתמיכה בעתירתו של הנאשם לביטול הרשעה.

הסנגור ציין כי הנאשם הינו צעיר, נורמטיבי, סטודנט בבית ספר לאומנויות התכשיט (לימודים בהיקף של 290 שעות אקדמיות). אחד מתנאי הבסיס ללימודים בתחום זה – העדר עבר פלילי (אישור משטרה) – סעיף 3(4) למסמך נ/1.

בכוונת הנאשם לסיים את הכשרתו ולהשתלב בתחום שיבוץ אבנים בבורסה ליהלומים. יצויין כי הנאשם עובד לפרנסתו במקביל ללימודיו ונעדר כל עבר פלילי.

הנאשם תומך עתירתו לביטול הרשעה גם בעמדת שירות המבחן, שהמליץ על משטר שוטף של מסירת בדיקות ועל של"צ, כל זאת ללא הרשעה. אציין כי בכוונתי "למסד" המלצה זו כמסגרת מבחן.

3.מישור ההרשעה.

ניסיתי למצוא, ככל שניתן, האיזון הראוי בין האינטרסים הרלבנטיים השונים. בהתאם להנחיות הפסיקה ולפרמטרים שנקבעו - שקלתי חומרת האירוע העברייני ונסיבותיו הספציפיות למול מידת הנזק הצפוי לנאשם המסויים כאן מרישום הרשעה.

אינני מקלה ראש בחומרת העבירה, כאשר במקרה רגיל/טיפוסי של העבירות הנדונות – מן הראוי היה להרשיע נאשם ולגזור עליו עונש, המגלם מסר חברתי ראוי.