מדינת ישראל נ' ש'

בפתח דברי הריני להודיע על החלטתי להורות על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו, וזאת מחמת הספק.

כתב האישום

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום היו הנאשם וא.מ. (להלן: המתלוננת) בני זוג שהתגוררו בבית בראשון לציון. אציין שאין מחלוקת בין הצדדים שהבית בו מדובר הוא ביתו של הנאשם.

בתאריך 28.12.16, סמוך לשעה 17:30, במהלך ויכוח שהתגלע בין הנאשם לבין המתלוננת, על רקע העובדה שהמתלוננת לא חשה בטוב ועשתה את צרכיה, היכה הנאשם את המתלוננת במכת אגרוף בבטנה, דבר שהוביל לנפילתה.

משהצליחה המתלוננת להתרומם על רגליה, איים עליה הנאשם בכך שאמר לה: "תגידי תודה שאני לא שברתי לך את השיניים". עוד נטען שבזמן שהמתלוננת נמלטה מהבית, נתן לה הנאשם מכה בראשה.

על פי הנטען, כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלוננת שברים בצלעות 8,9,10, מצד שמאל.

התשובה לאישום, ראיות התביעה ויריעת המחלוקת

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, ובתוך כך הכחיש שתקף את המתלוננת או איים עליה. לטענתו, הגיעה המתלוננת ביום האירוע לביתו כשהיא שתויה ובשל כך נפלה בבית מספר פעמים. עוד טען שאין זו הפעם הראשונה בה נפלה המתלוננת. אשר לחבלות, טען הנאשם שהוא אינו יודע האם הן נגרמו כתוצאה מנפילתה של המתלוננת בבית, או שמא הדבר אירע מחוץ לבית.

3.מאחר שבזירת האירוע נכחו רק הנאשם והמתלוננת, הרי שהראייה המרכזית עליה מבוסס כתב האישום היא, מטבע הדברים, עדות המתלוננת.

ואולם, לגרסת המתלוננת ניתן למצוא מספר חיזוקים ראייתיים. האחד, עדותה של בתה של המתלוננת, כ', עמה בלתה המתלוננת ביום האירוע ואליה הגיעה מיד אחריו, כאשר עזבה את הבית מיד לאחריו. המתלוננת סיפרה לכ' על שאירע לה, לטענתה. נוסף על כך תיארה כ' את מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע וסיפקה רקע להיכרותה של המתלוננת עם הנאשם.

השני, טופס "סיכום אשפוז של המתלוננת" (ת/5), לפיו אכן נגרמו למתלוננת שברים בצלעות 8,9,10. לממצאים העולים מטופס זה אתייחס בהמשך ביתר פירוט.