ת"פ 26491-11-14 מדינת ישראל נ' א'

הנאשם יליד שנת 1936 – דהיינו, כיום הינו בן 80 שנה.

בתיק 26491/11/14 יוחסו לו עבירות של תקיפה סתם ואיומים, בכך שתקף את אשתו – המתלוננת ואיים עליה במהלך ויכוח שנתגלע ביניהם על רקע דרישת המתלוננת מן הנאשם כי לא יסתובב בבית עירום. התקיפה נעשתה, בין היתר באמצעות מקל ההליכה בו נעזר הנאשם.

בתיק 52412/06/15 יוחסו לנאשם עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה בכך שתקף את אשתו – המתלוננת ואיים עליה. אף הפעם בוצעה התקיפה באמצעות מקל ההליכה והותירה על גופה של המתלוננת סימני חבלה.

הנאשם הופנה לבדיקה פסיכיאטרית.

הפסיכיאטר הסתמך, בין היתר, גם על מסמכים רפואיים קודמים ואף על שיחה עם בני משפחתו של הנאשם.

משיחה עם בני המשפחה הבין הפסיכיאטר כי בארבע השנים האחרונות חלה הדרדרות במצבו של הנאשם – הן במצבו הנפשי והן במצבו ההתנהגותי והתפקודי. מתוארת ירידה בזיכרון ובהתמצאות וכן חוסר מודעות לזמן ולתאריך. תוארו התנהגויות חריגות ביותר ועוד ועוד כמפורט בחוות הדעת, לרבות התפרצויות אלימות. שנה טרם האירועים הרלבנטיים, זומן לראשונה לייעוץ במסגרת מרפאה גריאטרית ולאחר מבחנים אובחן כסובל מדמנציה על רקע מחלת אלצהיימר.

בתאריך 22/2/15 זומן לבדיקה נוספת ונמצאו ליקויים של התמצאות בזמן ובמקום. נקבע כי הנאשם: "חולה דמנטי בחומרה בינונית על רקע מחלת אלצהיימר שיפוט ותובנה לקויים החולה תשוש נפש זקוק להשגחה 24 שעות".

מהתייחסותו של הנאשם עצמו עלה שהוא לא מודע כלל ועיקר להתנהלות הליך משפטי נגדו ולא זכר כלל ועיקר את האירוע נשוא כתב האישום. הוא מכחיש את המיוחס לו.

הפסיכיאטר עצמו קבע לאחר בדיקתו כי "נראה שמר א' סובל מהפרעה נוירו קוגניטיבית מאג'ורית שמתבטאת בעיקר בירידה בזיכרון, בהתמצאות בשיפוט חברתי ובהתנהגות" עוד ציין הפסיכיאטר כי לאור כך שלא מצא הערכה של מצבו הנפשי של הנאשם בעת או בסמוך לאירועים נשוא כתב האישום לא יכול לקבוע בוודאות את מצבו בעת ביצוע העבירות. יחד עם זאת ולאור ניתוח הממצאים שהיו בפניו קבע הפסיכיאטר כי ניתן לקבוע שבעת האירועים סבל הנאשם מליקוי קוגניטיבי (דמנציה) שהשפיע ברמה מסוימת על התנהגותו ושיפוטו ולהערכתו לא נשללה ממנו לחלוטין היכולת להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשיו. לא ניתן לקבוע האם הליקוי היה חמור במידה כזו שהוא אינו אחראי למעשיו "ולא יצאנו מידי הספק".

מאידך גיסא – קבע הפסיכיאטר כי הנאשם אינו מבין לחלוטין את ההליך המתנהל נגדו ואת השלכותיו וכי הוא אינו כשיר לעמוד לדין.

המאשימה סברה כי אין די בחוות דעת זו ולא ניתן להסתפק בממצאיה וכי יש להפנות את הנאשם לוועדת האבחון על מנת לבחון את כושרו השכלי ואת מגבלותיו.