ת"פ 26048-12-13 מדינת ישראל נ' ירמיהו

מונחת לפני בקשה לחזרה מהודיה שניתנה במסגרת הליך גישור שנערך ביום 29.06.14 בבית משפט השלום באשדוד.

לאורך הגישור, נפרש בפני חומר הראיות בתיק וניתנה לצדדים הצעה לסיומו של ההליך. המשיב, באמצעות בא כוחו, הגיע עם המאשימה להסדר בעקבותיו תוקן כתב האישום ונקבע כי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי, בכפוף לכך שהמאשימה התחייבה להגביל עתירתה לעונש עד תשעה חודשי מאסר, והסנגור היה חופשי בטיעוניו, ובהתייחס לשאר רכיבי הענישה סוכם כי הצדדים יטענו באופן חופשי ללא הסכמה מוקדמת.

בהכרעת הדין הורשע המבקש בגניבת רכב לפי סעיף 413ב' בתוספת סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בקשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א)(1) לאותו חוק. בהתאם להסדר הטיעון נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר. לאור ההסכמות, בוטלו התנאים המגבילים שהוטלו על המבקש במסגרת הליך המעצר.

נוכח העובדה שטיעוניהם של שניים מן הנאשמים (מדובר בפרשה בה 3 נאשמים) היו טיעונים "פתוחים" לעונש כשלא ראוי שהח"מ אשר ישב בגישור יכריע בהם, ובהסכמת הצדדים, הועבר התיק לשמיעת טיעונים לעונש ולגזר דין בפני מותב אחר. מעיון בתיק עולה כי ביום 18.01.15 ולאחר שהגיע תסקיר בעניינו של המבקש עתרה באת כוחו, עו"ד רוזנטל, לדחיית הדיון לשם לקבלת חוות דעת ממונה, חרף התנגדות התביעה נעתר בית המשפט לבקשה.

כבר בדיון זה, אליו לא התייצב המבקש, התריע בית המשפט בפני ב"כ הנאשם, כי הימנעותו משיתוף פעולה עם הממונה על עבודות השירות ואי התייצבותו לדיונים עלולה להביא למאסרו.

עוד עולה מעיון בתיק כי בדיון שלאחר מכן הודיע הנאשם, באמצעות ב"כ, על רצונו לחזור בו מהודייתו. לדבריו "לא הבין את התהליך" שהביא להסדר הטיעון מכוחו הודה בפני בית המשפט. לאור דברים אלו טענה המאשימה כי בבסיס ביטול ההגבלות שהוטלו על המבקש בהליך המעצרים עמד ההסדר אליו הגיעו הצדדים, לטענתה, משהונחה בקשה לביטולו של ההסדר יש לשוב ולהטיל על הנאשם את ההגבלות שהיה נתון בהן.

עפ"י לשון החוק, חזרתו של נאשם מהודיה אפשרית בכל שלב של המשפט אולם נדרש מבית המשפט שינמק את החלטתו לאפשר לנאשם לחזור בו מן ההודיה. סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע בהאי לישנא:

" הודה נאשם בעובדה, אם הודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

הביטוי "נימוקים מיוחדים" פורש רבות בפסיקה ועל כן שקילת האפשרות לחזרה מהודיה נבחנת עפ"י כל מקרה ונסיבותיו ומכאן שרשימת ה"נימוקים המיוחדים" אינה רשימה סגורה ( ר' ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, עמ' 803). מתן האפשרות לחזרתו של נאשם מהודייתו נבחנת בעיקר תחת עיתוי הגשת הבקשה וזאת על מנת שבית המשפט יוכל להתחקות אחר מניעיו של הנאשם המגיש בקשה מסוג זה, לשם כך נקבע "מבחן המניע" (רע"פ 2292/08 אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה חמישית לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה):

"... אכן בנסיבות בהן מועלית הבקשה לאחר מתן הכרעת הדין וגזר הדין או שלב הערעור "החשש מניצול ההליך הפלילי כאמצעי תימרון בידי נאשם, המבקש לבחון את תוצאות ההליך ועל-פיהן להחליט אם לדבוק בהודייתו או לחזור בו ממנה ולחדש את המשפט, אינו חשש סרק".