זיכוי בשל קיומו של סייג לאחריות הפלילית של מחלת נפש מעבירות של היזק לרכוש במזיד ונסיון התפרצות

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של היזק לרכוש במזיד ונסיון התפרצות.

בעניינו של הנאשם התקבלה חוו"ד פסיכיאטרית אשר מציינת כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה ואינו כשיר לעמוד לדין.

הצדדים מסכימים על תוכנה של חווה"ד הפסיכיאטרית ועל כך שיש להורות על אשפוזו בהתאם להמלצת הגורמים הפסיכיאטריים. עם זאת נחלקו הצדדים בשאלה האם מן הראוי לסיים את התיק בהחלטה על זיכויו של הנאשם או בקביעה כי הנאשם לאו בר עונשין.

במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים סבורני כי הדין עם ההגנה.

ברע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון (3/2/15) קבע ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט הנדל, כי במקרים שבהם קיימת אי כשירות מהותית מן הראוי שההליך יסתיים בזיכוי הנאשם ולא בקביעה שהנאשם אינו בר עונשין וזאת מסיבות מוסריות, מעשיות ומשפטיות.

אמנם אין פסק הדין מתייחס באופן ישיר לשאלה אם במקרה שבו קיימת אי כשירות דיונית ומהותית מן הראוי להחיל את ההלכה ולזכות את הנאשם או שמא יש לסיים את ההליך תוך התייחסות לאי הכשירות הדיונית בלבד וללא מעבר לאי כשירות מהותית. אף על פי כן סבורני כי על פי רוח ההחלטה של ביהמ"ש העליון והרציונלים אשר עומדים ביסודה אשר יש בהלכה זו כדי להפוך החלטות קודמות של בימ"ש העליון בהקשר זה מן הראוי לפעול באותה דרך ולהורות גם במקרה דנן על זיכויו של הנאשם. מובן הדבר כי אין בכך כדי לשנות מהתוצאה האופרטיבית שהיא מתן צו אשפוז וזאת בהתאם להסכמת הצדדים.

אשר על כן אני מורה על זיכויו של הנאשם בשל קיומו של סייג לאחריות הפלילית של מחלת נפש.

כמו כן בהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991 אני מורה על אשפוזו של הנאשם בבית חולים לחולי נפש.

זכות ערעור לבימ"ש מחוזי תוך 45 יום מהיום. 

ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תשע"ה, 15/02/2015 במעמד הנוכחים.