ת"פ 25740-08-13 מדינת ישראל נ' נחום

על פי מצוות המחוקק אני מודיע על זיכוי הנאשם, מחמת הספק, מביצוע עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

כתב האישום ויריעת המחלוקת

1. נגד הנאשם, רון נחום, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "החוק") והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

    

2. לפי החלק הכללי של כתב האישום, דימיטרי וילנה גולייב (להלן – "המתלוננים") הם שכניו של הנאשם ברחוב ביאליק 1 ברמת גן. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום ריצה הנאשם עונש מאסר בבית סוהר "השרון". כתב האישום מחזיק שני אישומים.

    

   לפי עובדות האישום הראשון, כחודש וחצי לפני 12.5.2013 במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, התקשר הנאשם מבית הסוהר לטלפון הנייד של המתלוננת. כשברקע הדברים תביעה שהגישו דיירי הבניין בגין בניה שביצע הנאשם על גג הבניין, אמר הנאשם למתלוננת: "למה קיבלתי מכתב מבית המשפט, עדיף לך לעזוב את הבית לפני שאני יוצא". המתלוננת אמרה לנאשם כי העירייה מטפלת בנושא וניתקה את השיחה. בהמשך לאמור, ועד ליום 12.5.2013, התקשר הנאשם מבית הסוהר לטלפון הנייד של המתלוננת כפעם בשבוע וביקש שתבטל את התביעה בבית המשפט.

    

3. לפי עובדות האישום השני, ביום 12.5.2013 התקשר הנאשם מבית הסוהר לטלפון הנייד של המתלונן, הזדהה בשמו, שאל את המתלונן למה עושים לו בעיות עם הבניה, ואמר שהוא עושה מה שהוא רוצה בבניין כיוון שמתגורר שם 30 שנה. המתלונן השיב לנאשם כי בית המשפט יחליט אם הוא צודק. בתגובה אמר הנאשם למתלונן שלא ישכח שיש לו ילדים קטנים ועוד מעט הוא יוצא מבית הסוהר וידבר עם המתלונן בצורה אחרת. כמו כן קרא למתלונן כלב ורוסי מסריח.

    

4. במענה לכתב האישום אישר הנאשם את החלק הכללי. ביחס לאישום הראשון – אישר ששוחח עם המתלוננת והוא שוחח עמה, אך לדבריו לא איים עליה ורק שאל אותה למה הם תובעים, שכן הבניה הייתה קיימת בעת שרכשו את הבית. ביחס לאישום השני – טען ששוחח באקראי עם המתלונן ולא השמיע באוזניו דבר איום.

    

   במסגרת עדות הנאשם התברר עוד כי הנאשם מאשר שבאחת השיחות אמר לילנה שהייתה צריכה לבדוק לפני שקנתה את דירתה (עמ' 19 שורה 24), וכאשר התרגז אמר לה – "ילנה אם אני לא מוצא חן בעיניה אז שתמכור את הבית. אמרתי לה שכנים ומשפחה לא בוחרים"; הוא מאשר שנהג להתקשר אליה בימי שישי אחרי השעה 12:00, אז התעריף מהכלא זול יותר; וכי בשיחתו עם ילנה עלה נושא הילדים, אם כי לגרסת הנאשם באופן אחר: "התקשרתי ואמרתי לה ילנה, אני צריך להתחתן לגדל ילדים. אנחנו צריכים לחיות בשכנות טובה ולגדל ילדים, בואי נגמור את הסיפור הזה" (עמ' 20 שורות 12-11).