ת"פ 25578-06-13

בישיבת ההקראה שהתקיימה בפניי ביום 29.10.2013, הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בעבירות של העסקה העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק"). תקופת ההעסקה היא כ- 3 חודשים, אגב הלנתה של העובדת הזרה בביתם.

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טענה העבירות נשוא כתב האישום שבהן הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, פוגעות בערכים חברתיים, כגון הגנה על זכויות עובדים ושמירה על כלכלת ישראל, והפנתה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין.

לעניין רף הענישה העליון, טענה כי לגבי העבירה של העסקה ללא היתר מדובר על 50% מגובה הקנס המקסימלי, כשרף הענישה התחתון הוא 15,000 ₪. ביחס לעבירה של העסקה שלא כדין ביקשה כי יושת קנס בגובה 20,000 ₪. עוד עתרה לכך כי הנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו.

ב"כ הנאשמים טען, כי יש לשלוח את הנאשמים לקבלת תסקיר לפי פקודת המבחן וזאת במטרה שלא להרשיעם. עוד טען, כי מדובר בבני זוג נורמטיביים, שזוהי להם העבירה הראשונה. לבני הזוג 3 ילדים בגילאים של שנתיים עד 7 הנאשם 2. הנאשם 2 הוא מנכ"ל של חברת יהלומים, אשר שוהה לעיתים רבות מחוץ למדינת ישראל, ולעיתים רבות הוא נאלץ לקבל אשרות כניסה למדינות שונות, וקיים חשש ממשי עד כמעט וודאי שהרשעתו בדין תפגע באופן מהותי במשלח ידו ובפרנסתו, וכפי שניסח זאת ביה"ד, עלולה להיות לכך השלכה ישירה על שיקומו. הסניגור אף הציג מסמכים שונים לתמיכה בטענותיו והפנה את בית הדין לשורה של פסקי דין לתמיכה בבקשתו.

לאור האמור לעיל, הוריתי על שליחת הנאשמים לקבלת תסקיר מבחן, ולאחר קבלת התסקירים ולאחר שניתנה לב"כ הצדדים האפשרות לטעון בעניין, נתקבלה החלטה ביום 12.04.15 על דחיית הבקשה לאי הרשעה, וזאת בעיקר בהסתמך על ההלכה שיצאה זה לא מכבר מבית הדין הארצי לעבודה בע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ).

לאור החלטה זו, לא נותר איפוא אלא לגזור את דינם של הנאשמים.

דיון הכרעה

עסקינן בכתב אישום יזום אשר הוגש כנגד הנאשמים.