ת"פ 25078-07-13 מדינת ישראל נ' ח'

בהמשך להחלטה מיום 23.2 בתיק זה לפיה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהאישומים אשר שיוחסו לו, להלן נימוקי ההחלטה בהתאם לסעיף 183 לחוק סדר הדין הפלילי.

אקדים ואציין כי ההליכים בתיק זה התארכו באופן יוצא דופן. כפי שיפורט בהמשך, הראיות נשמעו תחילה בפני כב' השופט ד"ר פלאח, ובהמשך בפניי. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, לרבות פרוטוקולי הדיונים הקודמים ובחומר הרב שהוגש, נותר בי ספק אם הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו. עיקר ההחלטה מבוסס על התרשמותי מהעדים שנשמעו בפניי, אשר אינני יכול לבסס עליהם מסקנה כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, והותירו בי ספק שאינו מאפשר לי להרשיע אותו.

א. כתב האישום וההליכים עד כה

1.בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום היו המתלוננת והנאשם ידועים בציבור, להם שני ילדים משותפים והתגוררו יחד ב-XXX (להלן: "הדירה" או "הבית").

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים. באישום הראשון מיוחסת לנאשם עבירה של תקיפה סתם כלפי בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. באישומים השני, השלישי והרביעי מיוחסת לנאשם עבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין.

2.באישום הראשון נטען כי ביום 26.10.2011 בשעה 12:00 לערך, על רקע ויכוח שהתגלע בין בני הזוג, בנוגע להמשך הקשר ביניהם, תקף הנאשם את המתלוננת, בביתם, באופן שירק בפניה וכן הדף את כוס הקפה שהיה בידה וכתוצאה מכך נשפך הקפה על בגדי המתלוננת ועל הרצפה. עוד נטען כי כשבועיים עובר לאירוע המפורט לעיל, בביתם, איים הנאשם על המתלוננת כי ירצח אותה ואת אמה.

לאחר אותו אירוע ניתן ביום 27.10.2011 בידי בית המשפט לענייני משפחה, צו הגנה במעמד צד אחד (ת/1) לפיו נאסר על הנאשם, בין השאר, להיכנס לדירת המגורים של בני הזוג או להתקרב אליה למרחק של 250 מטר (להלן: צו ההגנה). ביום 3.11.11, לאחר דיון במעמד שני הצדדים, התווספה לצו הוראה בדבר הסדרי הראייה של הנאשם ובנו הקטין.

באישום השני נטען כי ביום 31.10.2011, הפר הנאשם את צו ההגנה בכך שהוציא מיטלטלין – אופניים – בעצמו, או באמצעות אחר, אשר הוחזקו במחסן הנעול של הבית, וזאת ללא ידיעתה והסכמתה של המתלוננת.

באישום השלישי נטען כי ביום 10.12.2011, במוצאי שבת, הגיע הנאשם לדלת המשנית של הבית, שאינה פתח הבניין, ולאחר שהקטין נכנס לביתו, פתח הנאשם בכוח את הדלת ואף דחף את ידה של המתלוננת אשר ניסתה לסגור את הדלת. המתלוננת הדפה את ידו של הנאשם וסגרה את דלת הבית.