מדינת ישראל נ' ד'

רקע

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

   ביום 9.9.16 בסמוך לשעה 14:30 נכנסה המתלוננת לחנות בה עבד הנאשם, רכשה מוצרים, הניחה את מכשיר הטלפון הנייד שלה, מסוג L.G 4 (להלן: "הטלפון"), על הדלפק בסמוך לנאשם, שכחה אותו ועזבה את המקום.

   לאחר שלקוח הסב את תשומת ליבו של הנאשם, הנאשם הרים את הטלפון באוויר ושאל אם זה שייך למישהו. לאחר שאיש לא טען שהטלפון שלו, הנאשם שם את הטלפון מתחת לדלפק ובהמשך הכניסו לכיסו ויצא מהחנות בתום יום עבודתו כשזה בחזקתו.

   הטלפון לא הושב למתלוננת.

    

   תסקיר שירות המבחן

2. מתסקיר שירות המבחן מיום 29.5.18 עלה, כי הנאשם עלה ארצה בגפו לפני 4 שנים מהודו. הנאשם מסר, כי בילדותו אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז לצד לקויות למידה. הוא בעל בגרות מלאה. לאחר עלייתו ארצה הוא התגייס ליחידת מג"ב. לאחר שחרורו עבד בחנות עד לפיטוריו בעקבות גניבת הטלפון וכיום הוא עובד כסדרן בסופר.

    

3. הנאשם נטל אחריות חלקית. הוא הודה בנטילת הטלפון אך עמד על כך שלא נטל אותו לעצמו אלא מסר אותו לאישה אחרת, שהניח שהטלפון שייך לה.

    

4. שירות המבחן התרשם שההליך הפלילי חידד עבור הנאשם את הבעייתיות בהתנהלותו. הנאשם תיאר בושה ואכזבה מהתנהלותו והביע חשש מתוצאות ההליך הפלילי על עתידו התעסוקתי.

   שירות המבחן התרשם מתפקודו החיובי ומקשיי קליטה המלווים אותו, הוא אינו דובר את השפה העברית ומתקשה במיצוי זכויותיו מול הרשויות.

   בגורמי סיכון התייחס שירות המבחן להעדר מקורות תמיכה ולקשיי הקליטה.