ת"פ 24346-12-14 מדינת ישראל נ' סיטון

לפני בקשה לביטול כתב האישום בשל היעדר שימוע, בהתאם לסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 (להלן: "חסד"פ").

העובדות והבקשה

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בין היתר עבירות אלימות כלפי המתלוננת. בכתב האישום הוגדרה המתלוננת כבת זוגו של הנאשם ועל כן יוחסה לו עבירה לפי סעיף 380+ 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן- חוק העונשין) היינו תקיפה בנסיבות מחמירות, כאשר הנסיבה המחמירה היא היותה של המתלוננת זוגתו של הנאשם.

    

2. על כך חולק הנאשם וטוען כי סיווגה של המתלוננת על ידי המאשימה כזוגתו, פגעה בזכותו לשימוע טרם הגשת האישום, שכן תקנות סדר הדין הפלילי (קביעת סוגי פשעים שלגביהם לא תחול חובת היידוע לפי סעיף 60א' לחוק), תשס"ה- 2005 (להלן – "התקנות") מחריגות עבירות כלפי בן משפחה מכלל העבירות לגביהן קיימת זכות שימוע. לטענתו המתלוננת אינה זוגתו, היא אף אינה ידועה בציבור כזוגתו ומכאן שאינה "בן משפחה" כהגדרת הביטוי בסעיף 382 לחוק העונשין. לעניין זה מציין הנאשם כי הכיר את המתלוננת כשבעה חודשים טרם האירועים הנזכרים בכתב האישום והגם שקיימו יחסי מין, לא היה קיים ביחסים ביניהם "כל סממן נוסף של בני זוג ואף המתלוננת ידעה על יחסיו של המבקש עם נשים נוספות".

    

3. הנאשם מוסיף וטוען כי הפסיקה קבעה שלצורך הגדרת בני זוג כמשמעות הביטוי בסעיף 382 לחוק העונשין, יש לבחון את מהות היחסים וכי אף במצבים בהם מדובר היה בשניים שהתגוררו יחדיו, לא בהכרח נקבע כי הם "בני זוג" לעניין סעיף 382 לחוק העונשין. לאור כך טוען הנאשם כי לא היה בן זוגה של המתלוננת ועל כן נמנעה ממנו, שלא בדין, זכות השימוע הקבועה בסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי.

    

4. בעניין זה מפנה הנאשם לפגיעה הקשה שנגרמת לאדם בעצם העמדתו לדין ומכאן לחשיבותו של הליך השימוע, שיש בכוחו למנוע את הגשת האישום מלכתחילה. נטען בעניין זה כי הסעד הנכון לריפויו של הפגם, הוא ביטולו של כתב האישום ואין די במתן זכות טיעון בעוד כתב האישום תלוי ועומד, וזאת בשל החשש שהמאשימה לא תהא פתוחה דיה לבחון את החלטתה בדיעבד.