ת"פ 24253-02-13 מדינת ישראל נ' אבו שמס

ביום 12.3.15 הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

הסדר הטיעון התגבש בין הצדדים לאחר שהנאשם נשלח לוועדת אבחון מכוח חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט – 1969, שמצאה ביום 19.6.13 כי הנאשם אינו לוקה בפיגור שכלי אך קיים ליקוי שכלי. ההסכמה במסגרת הסדר טיעון, היא כי ביהמ"ש יתן צו לפי סעיף 19 ג לחוק הסעד.

הנאשם נשלח לוועדת האבחון לצורך קביעת דרכי טיפול. כמו כן הופנה הנאשם למרכז להערכת מסוכנות שהגיש הערכת מסוכנות שקבעה דרגת מסוכנות גבוהה.

ביום 30.6.15 נמסרו לביהמ"ש דרכי הטיפול שקבעה וועדת האבחון.

בתחום המגורים קבעה וועדת האבחון כי יש מקום לדיור חוץ ביתי במעון פנימייה עם גבולות ברורים. צוין כי הנאשם נמצא במעון נעול.

לאחר מכן, נמסר לביהמ"ש כי ועדה בין משרדית של משרד הבריאות ומשרד העבודה הורווחה החליטה ביום 20.12.15 להפנות את הנאשם ליחידה אבחונית. בעקבות זאת הועבר הנאשם למרכז אד"מ בראשית בשער מנשה על מנת לערוך לו הליך אבחוני.

במקביל לכך, בדיונים ובטיעונים בכתב, הציגו הצדדים בפני בית-המשפט את עמדתם ביחס לאופן שבו צריך להסתיים ההליך בעניינו של הנאשם, הכל כמפורט בהרחבה בתיק בית-המשפט.

בדיון מיום 27.9.16, לאור עתירה של ב"כ הנאשם כי הנאשם יהיה נתון לצו מבחן שיפקח אחר העמידה בצו בדבר דרכי הטיפול שיקבעו לו, הוריתי למאשימה למסור את עמדתה ביחס לעתירת ההגנה.

בתגובתה מיום 13.10.16 ציינה המאשימה, בהסתייגויות שפירטה, כי צו מבחן עשוי להיות פתרון פרקטי ראוי בנסיבותיו הקונקרטיות של תיק זה.

לצורך מתן החלטה, ובהתחשב בהוראת סעיף 2 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969, יש צורך בתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, ואני מורה לשירות המבחן לערוך בהקשר זה תסקיר.