ת"פ 24159-07-14 מ"י נ' סטרוב

הנאשם הורשע על-פי הודייתו בכתב-אישום מתוקן, המייחס לו עבירת פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, בתאריך 27.6.2014 בסמוך לשעה 21:00, שהה גיורגי דרסיליה (להלן: "המתלונן") ברחוב הרצל בראשון לציון. במקום שהה גם הנאשם כשהוא תחת השפעת אלכוהול, יחד עם אחרים שזהותם אינם ידועה, וכן עם כלבו מסוג פיטבול.

על רקע דין ודברים בין השניים, תקף הנאשם את המתלונן בכך שהכה אותו במכת אגרוף בפניו.

כתוצאה ממעשי הנאשם, נחבל המתלונן בפיו ונגרם לו דמם בפה, נפיחות בלסת מימין ואודם בחניכיים והוא נזקק לטיפול רפואי.

טענות הצדדים לעונש

בא-כוח המאשימה טען כי בבוא בית-המשפט לגזור את עונשו של הנאשם שלפנינו יש להתחשב במהות העבירה וחומרתה, בחבלה שנגרמה למתלונן וכן בכך שמדובר באירוע שהחל על רקע עניין של מה בכך. בהקשר זה הוסיף בא-כוח המאשימה כי כנגד המתלונן בתיק דנא הוגש כתב-אישום בגין חלקו באירוע.

עוד נטען כי יש ליתן את הדעת לעברו הפלילי של הנאשם אשר לחובתו הרשעות קודמות בין היתר, בעבירות אלימות.

לשיטת בא-כוח המאשימה, מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות ביצועה נע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים ועתר להטיל על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.

בא-כוח הנאשם מצדו סבור כי מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין נע בין מאסר מותנה לבין מאסר קצר בן מספר חודשים.

בא-כוח הנאשם ציין את הרקע והנסיבות לביצוע העבירה, טען כי העבירות בוצעו ללא תכנון מוקדם והדגיש את חלקו של המתלונן באירוע אשר הכה את הנאשם תוך שימוש בנשק קר (בקבוק זכוכית) וגרם לו לחבלות חמורות בגינן נזקק לטיפול רפואי ממושך.

אשר לנתונים האישיים של הנאשם אשר יש בהם כדי להוות שיקולים לקולא, הפנה בא כוח הנאשם ליציבות התעסוקתית של הנאשם ואורח חייו הנורמטיבי. כמו-כן, ציין כי הנאשם יישר את ההדורים עם המתלונן, הודה בעבירה המיוחסת לו ובכך נטל אחריות על מעשיו. אשר לעברו הפלילי של הנאשם טען בא-כוחו כי מדובר בעבר ישן יחסית כאשר כיום ומאז מועד ביצוע העבירה חלפו למעלה משנתיים ולא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים.

לאור האמור, עתר בא-כוח הנאשם להטיל על הנאשם ענישה צופה פני עתיד.

קביעת מתחם העונש ההולם

7. העיקרון המנחה בענישה בעקבות התיקון מס' 113 לחוק העונשין הינו עקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין. בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה אותה ביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון הקבוע בסעיף 40ג לחוק העונשין, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.