ת"פ 23956-04-14 מדינת ישראל נ' צדיקי(עציר)

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר דיוני, בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין") (בשני אישומים).

מעובדות כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, עולה כי הנאשם הינו אחיהם של אברהם צדיקי ושושנה כהן (להלן: "אברהם" ו"המתלוננת שושנה") ויפה צדיקי (להלן: "המתלוננת יפה") הינה אשתו של אברהם.

על פי עובדות האישום הראשון, ביום 12.3.14 בשעה 12:37 או בסמוך לכך, שלח הנאשם למתלוננת יפה הודעת מסרון בו כתב: "תגידי לבעלך שלא ישכח ויזכור. טוב. טוב. טוב. טוב... שבגלל הכסף הרס את החיים של אחים ואחיות שלו...".

על פי עובדות האישום השני, במספר רב של מועדים איים הנאשם על המתלוננת שושנה בפגיעה שלא כדין בחייו של אברהם בכך שאמר לה כי ישתמש בבנזין וישרוף את אברהם ומשפחתו.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע במיוחס לו. לבקשת ההגנה נשלח לממונה על עבודות שירות לבחינת התאמתו לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, בשים לב לעובדה כי כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי חב-הפעלה בן 5 חודשים.

בין הצדדים לא גובשה הסכמה עונשית והמאשימה הודיעה כי עמדתה הינה למאסר ממושך בפועל מאחורי סורג ובריח, הכולל הפעלת המאסר על תנאי בן חמשת החודשים.

טענות הצדדים בתמצית

ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרת מעשיו של הנאשם, והפנה לעובדה כי ביצע את המעשים כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי אשר הפך חב הפעלה נוכח העובדה כי הוארך זה מכבר, ועניינו עבירות איומים שהשמיע הנאשם כלפי בני משפחתו פעם אחר פעם, מבלי שהדבר מהווה בפניו מכשול לביצוע העבירות מושא כתב האישום.

אשר לאישום הראשון, טען ב"כ המאשימה כי אין המדובר באמירה בעלמא אלא באיום ממשי ומוחשי כלפי המתלוננת יפה ובעלה שהינו אחיו של הנאשם, וזאת על רקע סכסוך ירושה מתמשך וקשה בין הנאשם לבין משפחתו. לדבריו, אמירה מאיימת זו מקבלת נופך חמור יותר על רקע הסכסוך הנטוע במשפחה וכן נוכח האישום השני, המייחס לנאשם איומים חוזרים ונשנים שהושמעו באוזני האחות שושנה, לפיהם ישתמש בבנזין וישרוף את אחיו אברהם ואת בני משפחתו.