ת"פ 23949-11-12 מדינת ישראל נ' אקו ואח'

על פי הודאותיהם בכתב אישום מתוקן הורשעו הנאשמים כל אחד על פי חלקו באירוע שיפורט להלן.

נאשם 1 הורשע בעבירות של איומים וניסיון תקיפה על ידי שניים או יותר ונאשם 2 הורשע בעבירה של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר.

בתאריך 18/12/11 הבחין המתלונן כי בסמוך לביתו בגבעת ברנר, נוהג הנאשם 2 ברכב בניגוד לתמרור המורה "אין כניסה" ועל כן העיר לו על כך. בתגובה לכך השיב לו הנאשם 2: "כוס אמא שלך יא בן זונה".

הנאשם2 יצא מרכבו וכעבור זמן קצר שב בלווית הנאשם 1 וקטין.

נתגלע דין ודברים בין המתלונן והנאשמים ואזי הנאשם 2 יחד עם אחרים, ששהו במקום וזהותם איננה ידועה, תקפו את המתלונן , בכך שהנאשם 2 והאחרים בעטו בו והיכו במכות אגרוף בראשו, בפניו ובגופו.

כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות של ממש: המטומה מעל הגבה השמאלית, נפיחות ודימום באף, שפשופים בפנים, המטומות רבות בחזה, בבטן ובמותניים ובשל כל אלה הופנה לטיפול רפואי בבית חולים.

למקום הגיע אחיו של המתלונן בעקבות הצעקות ששמע וניסה למנוע מהנאשם 1 ומהקטין שישבו ברכב לעזוב ואזי יצא נאשם 1 מן הרכב, נטל לידיו מקל שבור, אחז בחולצת אחיו של המתלונן וניסה להכותו באמצעות המקל השבור. אביהם של השניים ושכן מנעו זאת ממנו.

לאחר שהאח חזר אל חצר הבית, איים עליו הנאשם 1 באומרו: "אני אהרוג אותך, ארצח אותך ואשבור לך את העצמות".

הקטין שהיה במקום איים על שני האחים בכך שצעק לעברם מספר פעמים: "אני בן זונה אם אני לא הולך ומביא אקדח ויורה לכם בראש".

התביעה הדגישה את הערכים המוגנים בהם פגעו הנאשמים במעשיהם והם הגנה על שלמות גופו של אדם והגנה על אוטונומיית הפרט שלו כך שלא יופנה נגדו מלל מאיים.

לטעמה של התביעה מידת הפגיעה של נאשם 1 בערכים אלה היא משמעותית, שכן הנאשם ביקש להכות את אחיו של המתלונן באמצעות נשק קר ומזימתו כשלה אך בשל החלצותם של אחרים לטובת האח. אף לענין האיומים הרי שמדובר בפגיעה משמעותית שכן מדובר באיום ברצח, המושמע בסמוך למעשים המתוארים.

אף בעניינו של נאשם 2 סבורה התביעה כי פגיעתו בערכים המוגנים הינה משמעותית, שכן מדובר בתקיפה אלימה וברוטלית, לה חברו מספר תוקפים, כאשר למתלונן נגרמו חבלות של ממש.

התביעה הדגישה כי למרבה הצער, הפכה תופעה זו של אלימות לתופעה אשר פשתה בחברה וכי יש למגר אותה ולעקרה משורש. היא הפנתה אל פסיקה של בית המשפט העליון ואל הלכות לפיהן יש להחמיר בענישתם של אלה המעורבים בעבירות מעין אלה על מנת לסייע במיגורה של התופעה.

בהציגה אסופת פסיקה לבית המשפט טענה התביעה לרמת הענישה הנוהגת וציינה כי לפיכך ולאור נסיבות המעשים, הרי שמתחם הענישה הראוי באשר לנאשם 1 הוא 7-16 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצד מאסר מותנה, קנס משמעותי ופיצוי ובאשר לנאשם 2 מתחם הענישה הראוי הוא 10-20 חודשי מאסר בפועל, בצד מאסר מותנה, קנס משמעותי ופיצוי.

בעניינו של הנאשם 1 והוסיפה התביעה את האמור לגביו בתסקיר שירות המבחן לפיו הוא מצמצם את חומרת המעשים ואינו מגלה אמפתיה לקורבן העבירה וכן אינו רואה כל צורך לנקוט בפעולות לשינוי התנהגותו. כן הפנתה התביעה לכך ששירות המבחן סבור כי קיימת רמת סיכון צפוייה מהנאשם גם בעתיד וכי סנקציות עונשיות קודמות שננקטו נגדו לא היוו גורם מרתיע עבורו.

עוד ביקשה התביעה להביא במנין השיקולים באשר לנאשם 1 את עברו הפלילי ובכלל זה כי בעבר הוטלו עליו בשתי הזדמנויות עונשי מאסר לריצוי בפועל אותם ביצע בדרך של עבודות שירות.