ת"פ 23672-11-15 מדינת ישראל נ' אלקצאץ(עציר) ואח'

הנאשמים, תושבי הרשות הפלסטינית, הורשעו על יסוד הודאתם בכתב אישום המייחס להם את העבירות הבאות:

הנאשם 1 הורשע בארבע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), בכך ששהה בשטחי מדינת ישראל בתאריכים 07.11.2015, 04.02.2014, 19.01.2014 ו- 15.01.2014, מבלי שהיה בידו היתר כניסה או שהייה כדין.

הנאשם 2 הורשע בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק, בכך ששהה בשטחי מדינת ישראל בתאריכים 07.11.2015 ו- 18.03.2013, מבלי שהיה בידו היתר כניסה או שהייה כדין.

הנאשם 3 הורשע בשלוש עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, בכך ששהה בשטחי מדינת ישראל בתאריכים 07.11.2015, 02.09.2015 ו- 30.07.2015, מבלי שהיה בידו היתר כניסה או שהייה כדין.

הנאשם 4 הורשע בעבירה אחת של כניסה לישראל שלא כדין, בכך ששהה בשטחי מדינת ישראל ביום 07.11.2015, מבלי שהיה בידו היתר כניסה או שהייה כדין.

הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין העונש, וכל צד היה רשאי לטעון בעניין זה כראות עיניו.

טיעוני הצדדים:

בא כוח המאשימה הפנה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, ובכלל זה לזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה. כמו כן, הלה טען כי על בית המשפט להביא בחשבון את המצב הביטחוני השורר במדינה, וכי יש בו כדי להביא להחמרה בענישתם של הנאשמים. כתמיכה בעמדתו העונשית, הפנה התובע לרע"פ3677/13 אלהרוש נגד מדינת ישראל, (08.12.2014) (להלן: "הלכת אלהרוש") ולפסיקה של בתי המשפט השונים, ובין היתר לפסיקתו של מותב זה, ועתר לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין חודש לשישה חודשי מאסר בגין כל כניסה. כמו כן, הפנה בא כוח המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם 4, הכולל הרשעה אחת מחודש אפריל 2015 בביצוע 3 עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, ולמאסר מותנה בר ההפעלה אשר תלוי נגדו.

באי כוח הנאשמים מנגד, טענו כי אין כל אינדיקציה לפיה הנאשמים נכנסו לשטחי המדינה ממניעים ביטחוניים, ועל כן אין מקום להחמיר עימם בשל המצב הביטחוני. ביחס לכל הנאשמים כי אלו החזיקו בתקופות כאלו ואחרות אישורי כניסה לתוך תחומי המדינה, דבר שמלמד, ולו בעקיפין, כי גם המדינה לא סברה שנשקפת מהם מסוכנות לביטחון הציבור ורכושו.