מדינת ישראל נ' דעדוש ואח'

כתב האישום

הנאשמים הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בשנית שלפיו בין יום 1.1.2014 לבין יום 18.2.2015 הנאשמת 2 והנאשם 1 (להלן: "הנאשמת" ו – "הנאשם", בהתאמה) שהיה מנהלה הפעיל, ניכו מס תשומות ב – 9 דו"חות תקופתיים שאותם הגישו למנהל מס ערך מוסף ע"ש הנאשמת 2, מבלי שיהיו להם מסמכים כדין כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. סך מס התשומות אותו ניכו הנאשמים שלא כדין עומד על 851,788 ₪.

הסדר הטיעון

במסגרת הסדר הטיעון שנקשר בין הצדדים הוסכם כי הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, יורשעו, וישלמו עד למועד הטיעונים לעונש בגין מחדלם סך של 200,000 ₪. היה ויעמדו בכך, המאשימה תגביל עצמה בטיעוניה לעונש, לעתירה של עונש מאסר בפועל ברף עליון של 12 חודשי מאסר בפועל ולקנס בשיעור של 5%-10% מסכום המחדל, מאסר על תנאי, וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה נוספת, ואילו ההגנה תטען באופן חופשי, ובלבד שיוטל על הנאשם עונש שלא יפחת מ – 3 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות.

אין חולק כי התשלום שהוסכם שולם.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי העבירות אותן ביצעו הנאשמים הינן עבירות חמורות, בסכומים משמעותיים מתוך הבנה של משמעות המעשים ולאורך זמן. הנאשם היה מנהלה של החברה בפועל וביצע את העבירות בעצמו, באופן שיטתי וללא שותפים, תוך פגיעה בקופה הציבורית ופגיעה בערך השוויון בנטל המס. בתיק התקיימו 3 ישיבות הוכחות כך שהנאשמים לא הודו בהזדמנות הראשונה, לא נטלו אחריות באופן מיידי ולא חסכו זמן שיפוטי. המחדל הוסר באופן חלקי ביותר, בשיעור של פחות מרבע.

כמו כן, הנאשם הינו בעל עבר פלילי. בהתאם לגליון ההרשעות ת/1 הנאשם הורשע בשנת 2010 בעבירות של הוצאת חשבונית מס ללא ביצוע עיסקה וניהול עיסקאות לאחר איסור לעשות כן, בניגוד להוראת סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, וכן שימוש במרמה או תחבולה בהתאם לסעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. בגין עבירות אלה ריצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, וכן נגזר עליו מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו. התנאי אינו בר הפעלה ביחס לעבירות מושא כתב האישום הנוכחי. בהתאם לכך נטען כי אין המדובר באדם חסר ניסיון בעבירות כלכליות מן הסוג הנידון.

לטענת המאשימה, הנאשם ובני משפחתו נוסעים ברכבים יוקרתיים כך שלא ניתן לטעון למצב כלכלי קשה.

ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל, כאשר עתירת המאשימה הינה למאסר ברף העליון של הסדר הטיעון.

ב"כ הנאשמים הפנה בראש ובראשונה לכך שהעבירות בוצעו בשנים 2014-2015, ולחלוף הזמן שחלף מאז ועד היום. עוד נטען כי הנאשם, אף שהוא דירקטור בנאשמת 2, הרי שהוא אינו בעליה. הנאשם נטל אחריות מלאה, חסך בזמן שיפוטי ניכר בתיק מורכב, הביע חרטה, שינה מאורחות חייו, והוא עובד כעת כשכיר (נ/2). הסדר הטיעון שונה באופן משמעותי מכתב האישום המקורי, אשר ייחס לנאשמים מלכתחילה ניכוי שלא כדין בסך של 1,239,493 ₪, כאשר בהמשך תוקן סכום הניכוי – בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 11.2.2024 - לסך של 1,051,508 ₪, ולבסוף הועמד על הסכום המפורט בכתב האישום המתוקן בשנית בהתאם להסדר הטיעון. דהיינו, מסכום הניכוי המקורי הופחת שיעור ניכוי משמעותי ביותר, כך שלא ניתן לטעון כי ניהול המשפט היה לשווא.

בנוסף, העבירות בוצעו יחד עם אחר אשר כנגדו לא הוגש כלל כתב אישום, ובינתיים הלך לעולמו. אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, נטען כי הוא מצוי במצב כלכלי קשה ואף ניתן כנגדו צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון (נ/3).

בנסיבות אלה עתר הנאשם לאימוץ הרף התחתון של ההסדר.

דיון והכרעה

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "תיקון 113 לחוק העונשין"), על בית המשפט לערוך בחינה רב שלבית לצורך גזירת העונש.

השאלה הראשונה הניצבת בפני בית המשפט נוכח תיקון 113 לחוק העונשין, היא כיצד יש לקבוע את מתחם העונש ההולם שעה שקיימים מספר אישומים. כלומר, האם יש לראות בהם כ"אירוע אחד" או כ"מספר אירועים נפרדים".

סעיף 40יג לחוק העונשין, דן במצב של ריבוי עבירות, וקובע כי כאשר מדובר במספר עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע בית המשפט עונש הולם לאירוע כולו ויגזור עונש אחד לכלל העבירות שבוצעו, בעוד שאם עסקינן במספר עבירות שניתן לראותן כמספר אירועים שונים, אזי יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם לכל אירוע ואירוע, ולאחר מכן, יגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.