ת"פ 23130-11-13 מדינת ישראל נ' הבר

מבוא

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וזאת על פי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 24.3.10 בשעה 15:30, ברחוב פלורנטין 3 בתל אביב, ביקר הנאשם בעסק שהיה בבעלותו, ביחד עם ילדיו.

באותן נסיבות, הגיע למקום הנאשם אשר גר בשכנות לעסקו של המתלונן, ותקף אותו שלא כדין בכך שהכה בפניו של המתלונן בשלוש מכות אגרוף ועזב את המקום.

כתוצאה מהתקיפה, נזקק המתלונן לטיפול רפואי, ואובחנו רגישויות בגשר האף, שטף דם בעין ונפיחות קלה.

פרשת התביעה

2. אין חולק, כי בין הנאשם למתלונן היתה מערכת יחסים טעונה שבמהלכה הוגשו תלונות בכל הקשור לעסקו של המתלונן אשר היה בסמוך לבית מגוריו של הנאשם.

3.עד תביעה 1, המתלונן גיל אולשטיין, העיד כי ביום האירוע הרסו את הבנין בו היתה לו חנות. לדבריו, הגיע עם שלושת ילדיו הקטינים ועד תביעה 2, פטרובסקי ליאור, על מנת לראות את פעולות ההריסה. לפתע, ניגש אליו הנאשם, קילל אותו וחבט בו בשלושה אגרופים בפניו. לדבריו, היה המום כתוצאה מתקיפה זו, שכתוצאה ממנה זב דם בכמות גדולה.

(פרוטוקול מיום 29.4.14, עמ' 4, שורות 13-23).

4.במסגרת חקירתו אישר העד, כי היה סכסוך בינו לבין הנאשם על רקע הפעלת עסקו של המתלונן במקום, דבר אשר גרר אחריו תלונות רבות אצל הרשות המקומית המתאימה.

5.המתלונן נשאל במסגרת חקירתו הנגדית האם פני הדברים שונים, דהיינו המתלונן הוא זה שתקף את הנאשם, וכי הסיבה להגשת התלונה על ידי המתלונן הינה בבחינת הגנה קודם שהנאשם יפנה למשטרה. תשובת המתלונן לטענה זו היתה שאין בדברים אלה ממש.

עוד הוסיף המתלונן, כי לאחר שהותקף הלך לביתו, ובהמשך הלך לטיפול.