ת"פ 22807-07-11 מדינת ישראל נ' בן שושן ואח'

הנאשם שבפניי הודה במסגרת הסדר טיעון, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן לפיו הוא ואשתו, שהוכתרה כ"נאשמת 2", הינם הורים לשישה ילדים בין הגילאים 10-19 (נכון למועד הגשתו של כתב האישום – 13.7.11).

עם התקדמותם של הדיונים בתיק דנן, הודיעה המאשימה על עיכוב ההליכים בעניינה של גב' אסתר בן שושן (לשעבר- נאשמת 2), ועל כן יפורטו המעשים המיוחסים לנאשם 1 בלבד – הוא מר אהרון בן שושן.

המעשים שיתוארו לעיל, נעשו במהלכה של תקופה שראשיתה בשנת 1999 וסופה בחודש ספטמבר 2009 (להלן:"התקופה").

במהלך התקופה, אך במועד שאינו ידוע למאשימה, שניים מילדיו של הנאשם (ילידי שנת 2000 ו-2001) סיפרו לנאשם כי הם בדרכם לאמירת תהילים, אך תחת זאת הלכו לבקר את דודיהם.

בתגובה, הכה הנאשם את השניים בישבנם באמצעות חגורה.

במהלך שנת 2000, ניסה הנאשם לסטור לבנו (יליד שנת 2000), אך הדבר לא עלה בידו עקב התנגדותו של הבן.

כמו כן, במהלך שנת 2008, ולאחר שהנאשם סבר כי בתו (ילידת 1996) לא דברה עימו כראוי, הוא סטר לה על לחיה.

לבסוף, במהלך שנת 2004, הכה את הנאשם את בתו (ילידת שנת 1997) בירכה.

בשל כל אלו, הורשע הנאשם בביצוע חמש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 379 בנסיבותיו של סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

יצויין, כי במסגרתו של הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים כי יוזמן תסקיר משירות המבחן. ככל שהתסקיר יהא "חיובי" במהותו, הרי שהצדדים יעתרו במשותף לעונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.