ת"פ 22655-02-15 מדינת ישראל נ' סמנודי(עציר)

הנאשם הורשע על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק)( ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

נסיבות ביצוע העבירות הן כדלקמן: הנאשם שהה יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה בגינה ציבורית, ושתה משקאות אלכוהוליים. באותה עת ובאותו מקום שהתה גם חבורה של קטינים שגם הם שתו משקאות אלכוהוליים. בשלב מסוים, חש אחד הקטינים (להלן: המתלונן) ברע בעקבות השתיה ומשפרש מן החבורה, ניצל הנאשם שעת כושר, שדד את המתלונן יחד עם אחר תוך שימוש בכוח מכת אגרוף שפגעה בפניו בבעיטות ודחיפות.

שללם של הנאשם והאחר, היה ארנק ומכשיר טלפון סלולרי שנגנבו מן המתלונן. כשהמתלונן החל לזעוק לעזרה, הגיעו בני חבורתו של המתלונן, ובינם לבין הנאשם והאחר התפתח מאבק, במהלכו הפליאו את מכותיהם בנאשם והחזיקו בו עד לבוא המשטרה שעצרה אותו, לא לפני שהנאשם איים על בני החבורה שביקשו לבדוק על גופו אם יש פריטים שנגנבו שלא יעזו לעשות זאת כי יש עליו נשק.

על פי ההסדר, עתרו הצדדים במשותף להטיל על הנאשם עונש של 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, קנס כספי ומ"ת לשיקול דעתו של בית המשפט.

הצדדים נימקו את הסדר הטיעון באלו:

הודייתו של הנאשם שבאה בשלבים הראשונים של ההליך הפלילי, רכושו של המתלונן נתפס והוחזר לו מיד לאחר ביצוע מעשה השוד, ההסדר הוא על דעתו ובהסכמתו של המתלונן, אף שלנאשם עבר פלילי אין הוא מן המכבידים ביותר וההרשעה האחרונה היא משנת 2009. והחשוב מכל, עונשו של הנאשם מצוי בתוך מתחם הענישה.

לטענת המאשימה, המתחם נע בין שנת מאסר בפועל ועד ל- 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומיקומו של הנאשם הוא בשליש התחתון של המתחם. ב"כ הנאשם טען כי מתחם הענישה נע מ-6 חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות עד ל24 חודשים לריצוי בפועל ומיקומו של הנאשם במחצית המתחם הינה ראויה ונכונה.

כל אחד מהצדדים תמך את טיעוניו בפסיקה שהוגשה לעיוני.

ד י ו ן

"ככלל, עבירות שוד דינן מאסר בפועל, והטעמים לכך ברורים – הצורך בהרתעה ובגמול, וגם בהרחקת העבריין מן החברה לתקופה מתאימה; ויש מהן הנענשות בשנות מאסר ארוכות וכך ראוי." (ע"פ 3219/09 חביבי נ' מ"י ניתן ביום 7.7.09).

לענין קביעת המתחם הבעתי דעתי ב-ת.פ. (ת"א) 31815-08-12 חיימוב נ' מ"י כי מתחם הענישה בעבירות שוד מהסוג הנדון נע בין 12 חודשי מאסר לארבע שנות מאסר בפועל. חזרתי על הדברים גם בת.פ. 53805-07-12 מ"י נ' אינדזיאשווילי ואח'.