מדינת ישראל נ' ויזמן

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום (שהוגש כחלק מהסדר טיעון, לאחר משא ומתן שנערך בין הצדדים במסגרת הליך שימוע, וגיבוש עובדות מוסכמות), ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בנוגע לעבירה המתגבשת מתוך העובדות האמורות, זוכה הנאשם מעבירת הריגה, והורשע תחתיה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן- החוק).

על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.1.15 בסמוך לשעה 09:30, בהיותו לוחם משמר הגבול בשירות צבאי חובה, שהה הנאשם ביחד עם השוטר אבי גרונוב ז"ל (להלן- המנוח) ושלושה שוטרים נוספים, בחדר המגורים של הנאשם בבסיס מג"ב ביד מרדכי, ובין הנוכחים התנהלה שיחה חברית, תוך שהנאשם טיפל באקדח מסוג יריחו שברשותו. במהלך השיחה, ותוך שהנאשם הפנה למנוח אמירה מתגרה, כחלק מאותה שיחה חברית, כיוון הנאשם את האקדח לעבר המנוח, דרך אותו ושחרר נקירה; מהאקדח נורה קליע, שפגע בפניו של המנוח וגרם למותו.

במסגרת הסדר הטיעון הצהירו הצדדים בנוסף, כי מוסכם עליהם שבעת שהנאשם דרך ושחרר נקירה באקדח, הוא הניח שאין מחסנית או כדור באקדח, הגם שעובדה זו לא צוינה בכתב האישום.

הנאשם יליד 1994, ואין לחובתו הרשעות קודמות; עקב גילו הצעיר, הוא הופנה לשירות המבחן לשם הכנת תסקיר בטרם הטיעונים לעונש.

תסקיר שירות המבחן

במסגרת התסקיר סקר שירות המבחן את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, יליד 1994, רווק, אשר השלים שירות צבאי מלא, על אף ביצוע העבירה במהלך השירות, וכיום עובד כרתך בעסק משפחתי.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם לוקח אחריות על ביצוע העבירה, ומתקשה להתמודד רגשית עם תוצאותיה הקשות. לדברי הנאשם, מספר ימים לפני האירוע הוא עבר לשרת בבסיס, ובינו לבין המנוח החלו להיווצר קשרי חברות, ביום העבירה הוא שוחח עם המנוח, ואינו זוכר מדוע החזיק את אקדחו האישי, אך במהלך השיח, פלט מאקדחו כדור אשר פגע במנוח והרג אותו; הנאשם הביע חרטה עמוקה ורגשות אשם קשים על התנהלותו ותוצאותיה הקשות; ותיאר כי מאז ועד היום הוא מתמודד עם סיוטים וקשיי שינה, ירידה חדה בתיאבון, הסתגרות רגשית, התבודדות, דכדוך, קושי להמצא בסביבה חברתית, קושי לשתף את הזולת ברגשותיו, תחושות בדידות, מחשבות טורדניות על המנוח, ותחושות של הצפה ושבר פנימי. שירות המבחן התרשם כי לצד הכאב העמוק והקושי הרגשי העז, ניכר בנאשם ניתוק מסוים, המוכר ממקרים דומים אחרים של גרימת מוות, וכן התרשם כי הנאשם משתמש לסירוגין במנגנוני הגנה.

שירות המבחן ציין כי קיבל דיווח דומה מקצינת בריאות הנפש בבסיס בו שירת הנאשם, איתה היה בקשר פרטני מעת ביצוע העבירה ועד לשחרורו. עוד צוין, כי גורמי הטיפול מטעם משרד הבטחון המטפלים בנאשם מסרו, כי הוא מגיע באופן עקבי לפגישות מיום ביצוע העבירה, וכי הוא מצוי במעקב פסיכיאטרי לצורך הרגעתו ושיפור מצב רוחו; הנאשם מסר להם דיווחים דומים לאלו שמסר לשירות המבחן, בנוסף לתכנים סביב האינטראקציה עם משפחת המנוח, רצונו לבקש מהם סליחה וחששו מתגובותיהם כלפיו; וגם הם התרשמו כי הוא מביע חרטה ורגשות אשם על הפגיעה במנוח, וכי הוא מצוי במתח ולחץ נפשי בשל גזר הדין וחוסר הוודאות באשר לעתידו.

בנוסף, אחי הנאשם תיאר תמונה מורכבת של התמודדות משפחתית קשה, על רקע התסמינים שחווה הנאשם, ורצונם של הוריהם להמנע מפגיעה ביתר הילדים והרחקתם מההליך המשפטי. האח תיאר את מצבו הנפשי הקשה של הנאשם מאז העבירה, ובנוסף את תחושת האשמה והאחריות שהוא חש על מצבם הכלכלי של הוריו, שמביאה אותו לעבוד שעות נוספות בעסק המשפחתי ללא תמורה כספית; לדבריו, המשפחה מאוחדת ברצונה לתמוך בנאשם ולסייע לו להתמודד עם קשייו.

שירות המבחן סקר את גורמי הסיכוי לשיקום בעניינו של הנאשם: היותו צעיר בעל מערכת ערכים תקינה, המנהל אורח חיים נורמטיבי, ונעדר מעורבות קודמת בפלילים; ההתרשמות כי הנאשם מביע צער וחרטה עמוקים על ביצוע העבירה, בעל יכולת גבוהה לאמפתיה כלפי הזולת, ולוקח אחריות על התנהלותו; ההתרשמות כי הוא מתמודד עם סימפטומים קשים בעקבות תוצאותיה הקשות של העבירה, ובהם רגשות אשם, תחושה עמוקה שהוא לא זכאי לחיים טובים ומשמעותיים, הצפה רגשית, וחיבור עמוק לאובדנה של משפחת המנוח; יכולתו לגיוס כוחות לעבוד, וקיומה של מערכת תמיכה משפחתית משמעותית. שירות המבחן ציין, כי מעורבותו של הנאשם בעבירה מהווה אירוע חריג, קיצוני וטראומטי בחייו, והעריך כי לאור כל האמור, הסיכון להישנות התנהגות פוגענית מצד הנאשם נמוך, וכי בכפוף להמשך טיפול מתאים לעיבוד הטראומה שחווה, קיים סיכוי שיקומי גבוה לצד יכולת להמשך תפקוד נורמטיבי.

לאור כל האמור, המליץ שירות המבחן להטיל ענישה במסגרת עבודות שירות, שיהא בה להציב לנאשם גבולות מחד, ומאידך לסייע לו לשקם את חייו ואת חיי משפחתו, במסגרתה יוכל הנאשם לתרום מכישוריו לחברה, לקבל סיוע וליווי טיפולי-רגשי, וכך ניתן יהיה לצמצם את הפגיעה בערכו ובדימויו העצמי. שירות המבחן המליץ להמנע מהטלת מאסר בפועל על הנאשם, עונש אשר עלולות להיות לו השלכות קשות על תפקודו האישי, הרגשי והמשפחתי של הנאשם, ועל יכולתו לחזור לתפקוד תקין בעתיד. לצד זאת המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן, במסגרתו ישולב הנאשם בטיפול המתאים לצרכיו, בין היתר במסגרת קבוצה טיפולית ייעודית לעוברי עבירות דומות, וציין, כי לטיפול הקבוצתי האמור יש משמעות עצומה שאינה ניתנת לשחזור בטיפול פרטני.

ראיות לעונש

מטעם המאשימה העיד אבי המנוח מר אריה גרונוב, וסיפר כי המנוח, בנו הבכור ואח לשתי אחיות צעירות, היה תלמיד מצטיין, יכול היה להתקבל לעתודה רפואית, אך בחר להתגייס כלוחם בנובמבר 2013, סיים בהצלחה את הטירונות במשמר הגבול, ושירת כ-10 חודשים בבסיס יד מרדכי; לדבריו, המנוח היה ילד ממושמע, במהלך לימודיו ובמהלך שירותו הצבאי, ומעולם לא הזיק לאיש. לדבריו, זמן קצר לפני האירוע, המנוח עבר ניתוח לייזר בעיניים, בכסף שחסך ממשכורתו הצבאית, שהה 12 יום בחופשת מחלה, שהרופא לא הסכים להאריכה, והוא נאלץ לחזור לבסיס, יומיים בלבד לפני שהנאשם ירה בו למוות.