ת"פ 21892-07-15 מדינת ישראל נ' בשארי

1.הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ופריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין.

2.בהתאם להכרעת הדין, ביום 21.6.2015 בטווח הזמן שבין 04:00 לבין 05:30 פרץ הנאשם לפיצרייה במרכז מסחרי באילת (להלן: "הפיצרייה"), בעזרת מפתח שקיבל לשם כך, מבעוד מועד, מרואי משולם, אשר שימש בזמנו כסגן מנהל הפיצרייה (להלן: "רואי"), ובעזרת קוד פתיחת הכספת שקיבל ממנו גנב מתוכה סכום של כ-37,465 ₪, ונמלט מהמקום. הנאשם חלק את כספי הגניבה עם רואי.

טיעוני הצדדים לעונש

3.ב"כ המאשימה, עו"ד שחר עידן, עתר למתחם ענישה שבין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל וביקש להשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת, מאסרים מותנים, פיצוי כספי והתחייבות. התובע עמד על חומרת העבירות בנסיבות ביצוען והדגיש את הצורך במסר מרתיע לנאשם ולציבור בכללותו. נטען כי הנאשם תכנן היטב את ההתפרצות, פגע בביטחונם ובזכות הקניין של בעלי הפיצרייה ובנגזר מכך בציבור בכללותו הנדרש להוצאות ביטוח ואבטחה כדי להגן על רכושו. נטען כי הנאשם פעל לשם בצע כסף. ב"כ המאשימה ציין כי עברו הפלילי של הנאשם כולל הרשעות בעבירות רכוש, אלימות, לרבות כלפי שוטרים ושיבוש מהלכי משפט, בגינם ריצה עונשי מאסר בפועל. הנאשם הוכרז הנאשם כמי שאינו כשיר לעמוד לדין. נמסר כי הנאשם ביצע את העבירות בשעה שעמד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה. הודגש כי הנאשם נמנע מלקיחת אחריות גם לאחר הרשעתו. התובע ציין את התנהלות הנאשם במהלך הדיון, שכללה לדבריו איומים כלפיו וכלפי עדי התביעה; אופיו המניפולטיבי והעדר אפיק שיקומי או טיפולי בעניינו. התובע הפנה לפסיקה.

4.ב"כ הנאשם, עו"ד יצחק מויאל, עתר לקביעת מתחם ענישה שבין 6 ל-12 חודשי מאסר וביקש שעונש המאסר שיוטל על הנאשם ירוצה בחופף לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת וימנה ממועד מעצרו. נטען כי הכלל הינו ריצוי עונש מאסר נוסף בחופף לעונש המאסר אותו הוא מרצה ורק במקרים חריגים, שלא כבעניינו של הנאשם, יורה בית המשפט על ריצוי המאסר במצטבר. נטען כי הנאשם המעשים בגינם הורשע הנאשם בוצעו בשעות הלילה, בזמן שאיש לא היה אמור להימצא במקום. העבירות בוצעו בצוותא, וכפי שנקבע הנאשם חלק עם אחר את כספי הגניבה. נטען כי אין לזקוף לחובת הנאשם את ניסיונו להוכיח את חפותו בה הוא מאמין. הוכחשה התנהגות מאיימת על העדים. נטען כי לצד הרשעותיו במספר עבירות, הנאשם הוכר בעבר כמי שאינו כשיר לעמוד לדין. הסנגור ציין כי חייו של הנאשם אינם קלים ובנו בן השנתיים הוצא למשמורת אצל משפחה אומנה. הסנגור הפנה לפסיקה.

5.הנאשם אישר שקשר קשר עם אחר לדברים מסוימים שקרו, כלשונו, אך לא לקח אחריות לביצוע המעשים בהם הורשע. הנאשם מסר: "בגדול זה שלא אני לא מצטער או כן רוצה להתחרט או לא רוצה להתחרט", ובהמשך הוסיף: "אני לא מחפש שותפים לעונש". הנאשם הטיל דופי במקצועיות תובע ובאמון שיש לתן בעדי התביעה משום שלדבריו הם מושפעים מצריכת סמים. הנאשם שיתף כי בנו הוצא מביתו בהוראת בית המשפט, וניכרו תחושותיו הקשות בעניין זה.

דיון ומסקנות