ת"פ 21851-03-16 מדינת ישראל נ' בוחבוט(עציר)

ההליכים בבית המשפט:

1.בתאריך 10.3.2016 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום, המייחס לו עבירות שעניינן איומים; החזקת סכין שלא למטרה כשרה והיזק לרכוש במזיד. בד בבד הוגשה בעניינו של הנאשם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. במסגרת הליכי המעצר, התקבלה ביום 17.3.2016 חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם, ערוכה על ידי ד"ר ט. זלוז'ין מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש "מזור" (להלן: "חוות הדעת"), לפיה הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין וסביר להניח כי היה שרוי במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירות, ולכן לא היה בר עונשין.

2.בישיבה שהתקיימה בתאריך 20.3.2016, ומאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה באשר להשלכות חוות הדעת בנוגע להמשך ההליכים בתיק, טענה המאשימה כי לנוכח אי כשירותו הדיונית של הנאשם יש להורות על הפסקת ההליכים בתיק ומתן צו אשפוז לתקופה מקסימאלית של 5 שנים. הסנגור טען כי על אף האמור בחוות הדעת, לנאשם זכות לדרוש בירור התיק לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "חסד"פ"), ובמידה ובית המשפט יקבע כי הנאשם ביצע את העבירות עליו לזכותו, מכוח הסייג הקבוע בסעיף 34 ח' לחוק העונשין. בהחלטתי מיום 23.3.2016, נעתרתי לבקשת הסנגור לבירור האשמה, מכוח הוראת סעיף 170 לחסד"פ.

3.בפתח הישיבה שהתקיימה בתאריך 27.3.2016, הציגו הצדדים הסדר דיוני אשר ייתר את הצורך בבירור האשמה ושמיעת עדים, כאמור. במסגרת הסדר דיוני זה תוקן כתב האישום, כך שהוראת החיקוק הנוגעת להחזקת הסכין נמחקה, וכן תוקנו עובדותיו בהתאם. לנוכח האמור, חזרה המאשימה על עמדתה לפיה לנוכח חוות הדעת יש להפסיק את ההליכים ולהורות על אשפוזו של הנאשם לתקופה מקסימאלית של 3 שנים, בהתאם לעבירה החמורה ביותר בכתב האישום המתוקן. הסנגור חזר אף הוא על עמדתו לפיה יש להורות על זיכוי הנאשם מכוח הסייג הקבוע בסעיף 34 ח' לחוק העונשין, לאחר שנקבע כי הוא ביצע את מעשה העבירה. באשר למשך האשפוז הדרוש במקרה זה טען הסנגור כי העונש לצידה של הוראת החיקוק החמורה ביותר הינה הרף העליון, ועל בית המשפט לקצוב תקופה לפי רמת הענישה הנהוגה, ובהתחשב בנסיבות המקרה.

4.בהערת אגב אציין כי מפרוטוקול הדיון האמור עולה כי נרשמה הודאת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. הודאה זו, אכן נמסרה מפי הנאשם, אשר נקט גישה אקטיבית למדיי במהלך הדיונים בעניינו, הביע עמדתו לפיה אין די ראיות נגדו, עמדה בנוגע למשך האשפוז הדרוש, ואף הודה בכתב האישום לאחר תיקונו. לנוכח גישתו האקטיבית של הנאשם, כאמור, סברתי כי יש לרשום את דבריו אף בהקשר זה, על אף שהודאת נאשם סותרת, לכאורה, את חוות הדעת לפיה הוא אינו כשיר דיונית, ולכן לא ניתן לקבל הודאתו. על אף רישום הודאת הנאשם, לא התקיים בפניי כל דיון באשר לשאלה האם הנאשם ביצע או לא ביצע את העבירות המיוחסות לו, והוא כלל לא הורשע בעקבות הודאתו.

דיון והכרעה :

5.המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 34 ח' לחוק העונשין, המעגן את הגנת אי השפיות קובע :

" לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש -