ת"פ 21629-10-15 מדינת ישראל נ' מצגר

1.לפניי בקשת חדשות ערוץ 10 וכן העיתונאים אביעד גליקמן ורביב דרוקר (להלן: "המבקשים") לאשר את שידורו של עימות מצולם שהתקיים בין הנאשם לבין עד המדינה בפרשה במסגרת חקירת המשטרה. זאת, תוך שמירת חיסיונו ותוך טשטוש מלא של זהות עד המדינה.

2.בבקשה מצוין, כי אין חולק על עוצמת חשיבותה הציבורית של הפרשה, בגדרה הודה רב ראשי לישראל בקבלת שוחד בסך מיליוני שקלים ובשיבוש חמור של הליכי המשפט. הליכי השיבוש האמורים הם נשוא השידור המבוקש, כאשר בעימות מציע הנאשם לעד המדינה כסף תמורת שתיקה.

3.לטענת המבקשים, הסדר הטיעון שהוצג בפני בית המשפט מנע מהציבור להיחשף לפרטי העדויות והמסמכים ובעיקר לעדויותיו המפורטות של עד המדינה. לכן, יש חשיבות להציג ולו במעט מהראיות שנאספו בתיק. אחת מהן, הינה העימות המדובר שבו נראה בזמן אמת הנאשם מנסה לקנות שתיקה תמורת בצע כסף. עוד לטענתם, במהלך השנים איפשרו בתי המשפט בישראל לשדר חקירות ועימותים רבים, בפרשות שבהן יש עניין ציבורי רב, וביניהן העימות בין שולה זקן לבין ג'קי מצא (פרשת רשות המיסים), חקירות משה טלנסקי (תיק אולמרט), חקירות רייצ'ל רז ריסבי (תיק אולמרט), חקירות שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ואחרים.

4.ב"כ הנאשם, עו"ד טל גבאי, מבקש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים:

ראשית, בכל הנוגע לפרסום תיעוד חזותי, הכלל הוא אי פרסום והחריג הוא התרת הפרסום.

שנית, תכלית הסיפור הוא סיפוק יצר מציצנות גרידא ותיעוד הנאשם באחד מרגעיו הקשים, ללא נימוק כבד משקל שיצדיק זאת.

שלישית, ההליך טרם הסתיים וצפויה הגשת ערעור לבית המשפט העליון ולפיכך איזון האינטרסים מוביל להעדפת זכותו של הנאשם לפרטיות ולכבוד והצורך להבטיח הליך שיפוטי תקין ללא הטיה והשפעה (בעת מתן התגובה 28.2.17, טרם הוגש הערעור. בטרם מתן ההחלטה, ביום 5.3.17, הוגש לבית המשפט העליון ערעורו של הנאשם על גזר הדין במסגרת ע"פ 2021/17).

5.גם המאשימה, מפי באי-כוחה, עו"ד דני ויטמן ועו"ד אילה גלברד-יעקב, מתנגדת לפרסום קלטת העימות. לדבריהם, סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק חקירת חשודים") אוסר על פרסומו של תיעוד חזותי וקולי של חקירה, ללא רשותו של בית המשפט. הם מוסיפים, כי מן הפסיקה ניתן ללמוד כי מטרת ההוראה היא למנוע הוצאת הנחקר מד' אמותיו של חדר החקירות אל כיכר השוק וכי היחשפותו, בתמונתו ובקולו, שקולה למתן היתר לכל להציץ אליו ברגעי שפל וביזיון ולעיתים במלוא עליבותו. לפיכך, האיסור הוא הכלל וההיתר הוא היוצא מן הכלל.

6.עוד לדבריהם, הבקשה לא נועדה לשרת את הציבור או את זכותו לדעת ואינה תורמת דבר למידע שאותו מבקשים המבקשים. בנוסף, במסגרת העימות הנאשם אינו מנסה לקנות את שתיקתו של עד המדינה ושניהם נראים ברגעים קשים עבור שניהם וחשיפתם אין בה אלא כדי לחזות בנאשם בקלונו, הא ותו לא.

7.בתגובה לתגובה, טוענים המבקשים, כי ערעורו של הנאשם נסוב על גזר הדין בלבד ולא על הרשעתו ולכן לא ידונו בערעור בראיות להליך. לכן, אין כל קשר בין פרסום העימות להליך הערעור. בנוסף, כיוון שמדובר באיש ציבור, הזכות לפרטיות היא נמוכה וקיים אינטרס ציבורי גבוה בפרסום.