ת"פ 2119-10-15 מדינת ישראל נ' טרודי

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על פי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פיה עובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן ביום 30.9.15 סמוך לשעה 20:30, בבית הנאשם, תקף הנאשם את בנו על רקע ויכוח מילולי בין הבן לאחותו. הנאשם אחז בידו צרור מפתחות של רכבו הוחל להכות באמצעותו את המתלונן בכל חלקי גופו. כתוצאה מכך נגרמו לבן המתלונן חבלות של ממש באזור הצוואר, שריטות ביד ימין מתחת לאוזן השמאלית והוא נזקק לטיפול רפואי.

2.העבירה בה הורשע הנאשם פוגעת בערך המוגן של שלמות האדם וזכותו לחיות בביטחון מלבי לחשוש לשלומו. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הפגיעה באדם נעשית בתחומי ביתו על ידי בן משפחתו, ובמקרה זה אביו. הגם שמתלונן כבר אינו קטין, אלא היה כבן 18, עדין, אב הינו אב גם כאשר מדובר בבגיר צעיר, והבן אמור לחוש בטחון לצד אביו ולבטח שלא פחד מפני תקיפה.

3.המאשימה טוענת למתחם ענישה אשר יעביר מסר בדבר החמרה בעונשו של מי שמתייחס אל ילדיו כאל רכושו, לרבות השפלות ואלימות. לשיטתה יש להשית ענישה במתחם הנע בין מאסר בן כמה חודשים עוד למאסר של 8 חודשים וכן ענישה מותנית וקנס.

הסנגור טעון כי מתחם הענישה מתחיל בענישה מותנית ואין מקום להטלת קנס.

4.מנסיבות האירוע עולה כי לא קדם לו תכנון למעשיו של הנאשם. מדובר בתגובה לאירוע שהתרחש. הנאשם נושא במלוא האחריות לבצוע העבירה. יחד עם זאת מנסיבות המקרה עולה כי המתלונן ואחותו התווכחו ביניהם והיה בכך מעין התגרות אשר עוררה את זעמו של הנאשם. הנאשם יכול היה להבין את מלוא משמעות מעשיו. הנזק שנגרם מבצוע העבירה אינו רק פציעתו וחבלתו של המתלונן אלא באופן טבעי נזק לתא המשפחתי, נזק לתחושת בטחונו של המתלונן באביו, במשפחתו.

5.הנאשם נעדר עבר פלילי. עובד לפרנסת משפחתו. בנו, המתלונן טוען כי אינו חושש ממנו, מדובר באירוע חריג אשר אינו מאפיין את התנהלותו הם מתגוררים באותו בית של המשפחה ומנהלים חיי משפחה תקינים. אין הוא מעוניין בענישת אביו הנאשם.

6.לעניין זה יש לציין כי כל ענישה כלכלית של הנאשם בסופו של יום פוגעת גם במתלונן בכל בני המשפחה שכן מדובר באותו תא משפחתי אשר על פי דברי שניה צדדים מתנהל היום באופן תקין והאירוע הינו חריג להתנהלות זו. לצד כל האמור לעיל יש לזכור כי לא קל לבן להתלונן על אביו.