ת"פ 20991-09-13 מדינת ישראל נ' כהן

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים מסוג קנביס, במשקל כולל של כ- 25 גר' נטו שלא לצריכה עצמית, במקומות שונים בדירת מגוריו ועבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, ברכבו.

עם פתיחת ההליך העלה ב"כ הנאשם טענה לפיה החיפוש שבוצע, במהלכו נתפסו הפריטים שבהחזקתם הוא מואשם, בוצע שלא כדין, משום שנערך יום לאחר שפג תוקפו של צו החיפוש.

על פי טענתו, צו החיפוש, שתוקפו ל-30 יום, ניתן בתאריך 23.03.12 ואילו החיפוש נערך בתאריך 24.04.12, היינו ביום ה-31 מיום הוצאת הצו.

המאשימה לא חלקה על העובדות, אך טענה כי בהתאם להוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפרשנות"), יום הוצאת הצו אינו נלקח בחשבון מניין הימים ולפיכך החיפוש נערך כדין בתוך התקופה הקצובה בצו – ביום ה-30 להוצאתו.

שלוש הוראות הקבועות בחוק הפרשנות צריכות לעניין.

האחת - בסעיף 1 לחוק הפרשנות שזו לשונה: "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מינהל, אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה;..."

השנייה - בסעיף 3 לחוק הפרשנות בגדרו הוגדרה משמעות המילה "יום" באופן הבא: "תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו"

השלישית - בסעיף 10(א) לחוק הפרשנות, שכותרת השוליים שלה היא "תקופות", נקבע כי "מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין".

משמעות שילובן של הוראות חוק אלה, לעניינינו, היא כי בהעדר הוראה אחרת בעניין הנדון, תחול הוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות ויום מתן צו החיפוש, כמשמעות המילה "יום" בסעיף 3 לחוק הפרשנות, לא יובא במניין הימים.