הרשעת שני סוהרים בתקיפת אסיר בשל שימוש בכוח בלתי סביר וזיכוי סוהר שלישי

 א.כתב האישום

1.כנגד שלושת הנאשמים, כרמל גל- עוז (להלן: כרמל), יקיר קידר (להלן: יקיר) ו-שחר שריר (להלן: שחר) הוגש כתב אישום אשר מייחס להם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין).

2.על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים שימשו כסוהרי ביטחון בבית סוהר "מר"ש – מג"ן" (להלן: בית הסוהר). ביום 29.1.12 בשעה 22:06 או בסמוך לכך, הובהל האסיר עיסא דענא (להלן: עיסא) לחדר המיון בבית החולים אסף הרופא (להלן: חדר המיון) בעקבות התקף אפילפסיה קשה כשהוא מלווה בצוות סוהרים, אשר כלל את הנאשמים ואת מפקד הכוח, הסוהר נזיה ג'ריפאת (להלן: נזיה).

3.באותו מועד בשעה 23:00 או בסמוך לכך, התעורר עיסא מתרדמתו כשרגלו קשורה למיטתו באזיק וביקש לעשן סיגריה ולחזור לבית הסוהר. נזיה הסביר לעיסא כי עליו להיבדק על ידי רופא טרם שחרורו, ובתגובה החל עיסא להרים את קולו ולצעוק. כרמל הורה לאסיר להירגע, שאם לא כך ייאלץ לכבול את ידיו. או אז, ניבל עיסא את פיו לעבר כרמל ואמר: "אתה יכול לכבול את הזין שלי", החל להשתולל והכה באגרופו בחזהו של כרמל וכן בעט בפניו של יקיר.

4.בעקבות כך, התנפל כרמל על עיסא והחל להכותו בפניו בסטירות ובאגרופים. יקיר התנפל אף הוא על עיסא והיכה אותו מספר פעמים בפניו, לרבות באמצעות האזיקים שהיו אותה עת בידו. כמו כן, שחר הכה את האסיר בבטנו במכת אגרוף. במקביל נתן מפקד הכוח נזיה הוראה לכבול את ידיו של עיסא למיטה וידיו נכבלו.

5.עקב תקיפת הנאשמים, נגרמו לעיסא המטומה מסביב לעין ימין, המטומה בלחמית העין, נפיחות סביב עין שמאל, סימן שפשוף בקרקפת וחתך מדמם בלחי והוא נזקק לטיפול רפואי. במעשיהם המתוארים לעיל, נטען בכתב האישום כי הנאשמים חרגו מסמכותם כדין והפעילו כוח שאיננו סביר כלפי עיסא, ובכך תקפו הנאשמים בחבורה את עיסא וגרמו לו לחבלה של ממש.

ב.המסגרת הנורמטיבית לשימוש בכוח על ידי סוהר כנגד אסיר

6.אין מחלוקת בין הצדדים ששלושת הנאשמים אכן עשו שימוש בכוח כנגד עיסא. לגבי סוג והיקף הכוח שנעשה בו שימוש על ידי כל אחד מהנאשמים, אעמוד בנפרד בהמשך. בפרק זה להכרעת הדין, אעמוד על המסגרת הנורמטיבית המתירה שימוש בכוח על ידי סוהר כנגד אסיר, ומתי השימוש בכוח ייראה כמותר ומתי ייראה כאסור.

7.התיק שבפני נסוב סביב הוראותיו של סעיף 34יג לחוק העונשין המגדיר את "סייג הצידוק". החלקים הרלוונטיים לענייננו הם הוראות סעיף 34יג(1) ו-(2) ואשר קובעים כדלקמן: