ת"פ 20507-10-14 מדינת ישראל נ' נסאר

לפניי בקשה לביטול כתב אישום אשר הוגש כנגד הנאשם ביום 14.10.2014 בטענה כי הכרזת השטח כ"גן לאומי" ללא מתן פיצוי לבעלי השטח היא בלתי חוקתית, ועל כן היא בטלה וכפועל יוצא מכך השטח אינו גן לאומי ולכן לא בוצעה בו כל עבירה, ולא יכולה להתבצע בו עבירה בניגוד לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים" ) .לחילופין טוען המבקש כי ככל שבית המשפט יאמץ הפרשנות שהחוק מתיר, הכרזה כאמור, מהווה ההכרזה הפקעה בפועל ללא פיצוי ומכאן שהחוק הוא בלתי חוקתי.

רקע

1.ביום 14.10.2014 הוגש כנגד המבקש כתב אישום בגין פגיעה בגן לאומי בניגוד לסעיפים 30 (ד) ו – 57 (א) לחוק גנים לאומיים , שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק הגנים הלאומיים").

2.ביום 11.03.2015 התקיימה ישיבת הקראה, בנוכחות המבקש, ובדיון כפר המבקש בעובדות כתב האישום, והודיע כי הגיש עתירה לבג"צ ( בג"צ 2380/14 סלים עלי נאסר נ' רשות שמורות הטבע והגנים ושר הפנים ) , במסגרתה טען בין היתר כי הכרזת הגן הלאומי היא בלתי חוקתית ולכן יש לבטל את כתב האישום דנן.

3.ביום 07.04.2015 הגיש המבקש בקשה לבית משפט זה לביטול כתב האישום וטען כי הכרזת השטח "כגן לאומי" היא בלתי חוקתית ולכן יש לבטל את כתב האישום . ביום 26.04.2015 הוגשה תגובת המאשימה לבקשת המבקש. ביום 27.04.2015 הוגשה תגובה מטעם המבקש לתגובת המאשימה.

4.ביום 01.06.2015 נתן בית משפט זה החלטה בבקשה וקבע בין היתר כי:

" בעת שעתירתו של המבקש תלויה ועומדת בבג"צ, אין מקום להורות לו לפעול במקביל, להגשת בקשה לביטול כתב אישום בבית משפט זה, אלא יש להמתין להכרעת בית המשפט העליון בעתירה. במידת הצורך, וככל שהעתירה תדחה, יוכל הנאשם למצות את זכותו להעלות בפני בית משפט זה טענותיו המקדמיות בטרם יקבע התיק לשמיעת הוכחות".

5.ביום 08.12.2015 הגישה המאשימה הודעה מטעמה כי עתירת הנאשם בבג"צ 2380/14 סלים עלי נאסר נ' רשות שמורות הטבע והגנים ושר הפנים נדחתה והתיק נקבע להמשך דיון בפני מותב זה ליום 19.01.2016.

במועד הדיון, חזר המבקש על טענתו המקדמית לביטול כתב האישום ומכאן הבקשה שבפניי.

טענות הצדדים