ת"פ 19690-11-13 מדינת ישראל נ' מור יוסף ואח'

1.בקשת נאשם 1 (להלן: "הנאשם") שלא להשיב לאשמה, בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

2.ואלה העובדות הרלבנטיות לצורך הכרעה בבקשה:

שני הנאשמים הואשמו בכתב האישום בעבירה של השלכת פסולת ולכלוך רשות הרבים, בניגוד לסעיף 13(ג)(א1)(א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984.

נאשם 2 הועסק בתקופה הרלבנטית לכתב האישום על ידי נאשם 1, בין היתר, כנהג משאית ונהג במשאית המצויה בבעלות נאשם 1 (להלן: "המשאית").

על פי כתב האישום, ביום 24/4/2013, הוביל נאשם 2 באמצעות המשאית פסולת בניין, ושפך את הפסולת בשטח פתוח באופקים.

נאשם 2 הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, ונדון בגזר דין מיום 1/2/2015, לשלושה חודשי מאסר מותנים, למשך שלוש שנים, קנס כספי בסך 8,000 ₪ והתחייבות בסך 30,000 ₪.

נאשם 1 אישר שנאשם 2 השליך את הפסולת במועד ובמקום הרלבנטיים והמחלוקת התמקדה בשאלת הנחיית נאשם 1 את נאשם 2 להשליך את הפסולת.

3.מטעם התביעה העידו נאשם 2 ומר חגי בלכנר, שצילם את הפסולת שהושלכה בשטח.

נאשם 2 העיד בבית המשפט כי השליך את הפסולת בשטח פתוח מיוזמתו, ובניגוד להנחיית נאשם 1 להשליך את הפסולת בשטח פרטי סמוך למקום שבו השליך את הפסולת.

בשל הסתירה שבין דברי נאשם 2 בחקירתו הראשית לבין הדברים שמסר בהודעתו (לא הוגשה כראיה) לפיהם נאשם 1 אמר לו לרכז את האדמה בשטח פתוח, הוכרז נאשם 2 כעד עויין.

בהמשך חקירתו, שב נאשם 2 על גרסתו לפיה לא קיבל הנחיה מנאשם 1 להשליך את הפסולת בשטח פתוח אלא בשטח פרטי.

4.לטענת הסנגור, מטעם נאשם 1 לא הוכחה ולו לכאורה עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים.

מנגד, לשיטת התביעה, נאשם 1 הינו "מבצע בצוותא" של עבירת השלכת הפסולת, יחד עם נאשם 2, וזאת מכח היותו המעסיק הישיר של נאשם 2. ב"כ המאשימה הפנתה להודעת נאשם 1 (ת/2) במסגרתה נאשם 1 האם נאשם 2 פעל באופן עצמאי או על פי הוראות נאשם 1, והשיב "ע"פ הוראותי בלבד אני נותן לו סידור עבודה ואני מפקח על העבודה שלו". ביחס למועד הרלבנטי לכתב האישום, מסר נאשם 1 כי נאשם 2 "העמיס חפירה מבית וגן (שכונה באופקים)...ופינה אותו למרחק של כ 200 מ' לשטח פתוח" (ת/2, עמוד 3, שורות 6-15).