ת"פ 19610-10-10,"פ 48367-04-15

1. מונחת בפניי בקשת פסלות, שישית במספר, בתיק זה שהגישה הנאשמת 3 באמצעות מנהלה הנאשם 1 כנגדי (חמש הבקשות הקודמות נדחו ואף ערעורים שהוגשו על החלטות בית הדין בעניין זה נדחו על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה) . זאת, בהתבסס לטענתה על ממצאי נציב תלונות הציבור על השופטים (להלן: "הנציב") אשר מצא חלק מהתלונה שהגישה כנגדי מוצדקת. (להלן: "החלטת הנציב ").

טענות המבקשים

2.המבקשים (הנאשמים 1 ו-3) טוענים, כי התלונה לנציב הוגשה בגין התעלמות בית הדין מחמש בקשות שהוגשו לרבות בקשה למחיקת כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. בעקבות הגשת התלונה, כך נטען, נתן בית הדין החלטה בארבע מתוך חמש הבקשות, אך בתגובה לתלונה הודיע בית הדין כי נתן החלטה בכל חמש הבקשות.

3.בסופו של דבר מצא הנציב כי התלונה מוצדקת בשל העובדה שלא קיימת בהחלטות בית הדין התייחסות "ליומן החקירות" ו"לזכרון הדברים של קובי סוויד".

4.נוכח החלטת הנציב מבוקש, כי אפסול עצמי בלשבת בדין בתיק זה. לטענת המבקשים בעקבות החלטת הנציב הם פנו לגורמים נוספים כגון היועמ"ש בתלונה כנגד ההתנהלות בתיק זה ולכן אין זה מן הראוי כי השופט הנילון הוא אשר ידון בעניינה . בנוסף עצם העובדה כי הנציב מצא את התלונה כמוצדקת מצדיקה את פסילתי מלשבת בדין.

תגובת המאשימה

5.המאשימה מתנגדת לבקשה. המאשימה טוענת בתגובתה, כי כן ניתנו החלטות של בית הדין באותם עניינים שעל פי החלטת הנציב, בית הדין התעלם מהם ומשכך, התלונה שהגיש הנאשם 1 לנציב, הוגשה בחוסר תום לב תוך הטעיית הנציב ודינה היה להידחות מכל וכל. ממשיכה המאשימה ומפרטת במדויק תוך הפניה לאותן החלטות שבפועל ניתנו על ידי בית הדין בשלבים קודמים של הדיון בתיק, אשר בגינן החליט הנציב על קבלת התלונה. משכך, לגישת המאשימה, החלטת הנציב בטעות יסודה.

המאשימה טוענת, כי מדובר בתלונות שהינן חסרות תום לב וניסיון מכוון של הנאשם 1 להכפיש את בית הדין. מוסיפה המאשימה וטוענת, כי ההליך בפני נציבות תלונות הציבור על השופטים, משמש כלי בידי הנאשם 1 על מנת לקדם טקטיקה בה הוא נוהג על מנת להשהות את ההליכים ולהשחית את זמנם של עובדי הציבור ואת זמנו של בית הדין. בנוסף, קיים ניסיון להלך אימים על בית הדין על התביעה ועל גורמי אכיפת החוק. המאשימה מוסיפה וטוענת, כי הנאשם 1 פותח בהליכים משפטיים רבים ותלונות סרק לגורמים שונים כדי לקדם מטרה זו. לשיטתה אין לתת יד לניסיונות אלו הבאים לידי ביטוי בין היתר בתלונות לנציב ובבקשות לפסלות שופט.

6.מוסיפה המאשימה וטוענת, כי בית הדין חשוף מתוקף תפקידו לביקורת ותלונות של הצדדים המתדיינים בפניו ואם שופט יהיה חייב לפסול את עצמו מלדון בתיק כאשר מתדיין מלין עליו לנציב, הרי שיווצר מצב שכאשר מתדיין ירצה להחליף מותב, הוא יגיש תלונה בפני הנציב. הגשת תלונות לנציב אינה מהווה נימוק מספיק לפסילת מותב על אחת כמה וכמה כאשר התלונה לנציב הוגשה בחוסר תום לב וכאשר החלטת הנציב המצדיקה את התלונה יסודה בטעות.

7.המאשימה מציינת בתגובתה, כי בית הדין קשוב לגחמותיו האין סופיות של הנאשם 1, מאפשר לו לחקור את עדי המאשימה משך שעות ארוכות באופן חסר תקדים ואיפשר לנאשם 1 להשמיע את עדותו הראשית במשך שני ימי דיונים שלמים. המאשימה מציינת, כי בית הדין נוהג כלפי הנאשם 1 בסבלנות אין קץ, באיפוק ואורך רוח ואף מאפשר לו להגיש מסמכים לא רלוונטיים או שהרלוונטיות שלהם קלושה.

8.המאשימה מסכמת וטוענת, כי לא הופרכה החזקה שבדין באשר להיותו של בית הדין פתוח לשכנוע והוא מיומן לבחון את ההליך העיקרי ללא משוא פנים. ההיפך הוא הנכון והחזקה לפיה שופט היושב בדין, הינו מקצועי מיומן ונותר פתוח לשכנוע בכפוף לתשתית הראייתית ולטענות המובאות בפניו, בעינה עומדת.