מדינת ישראל נ' נ'

בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק, מן העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

• כתב אישום ורקע כללי

  1. כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של איומים לפי ס' 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

      

  2. עניינו של כתב האישום, הינו בשיחת טלפון שהתנהלה, ביום 17.11.16 בשעה 13:00 או בסמוך לכך, בין הנאשמת לבין מ.מ. שהינה מזכירה בלשכת ראש העיר (להלן: "המתלוננת"). שיחה זו קוימה, כך נטען, לאחר תקופה בת כשבועיים ימים, שבמהלכה הנאשמת פנתה מספר פעמים ללשכת ראש העיר וביקשה לקבל שטח להצבת הקרוואן שברשותה לצרכי מגורים, וכן אמרה כי אם לא ישוחח עימה ראש העיר "יש לה מה לעשות". נטען כי באותה השיחה, מיום 17.11.16, הנאשמת התקשרה ללשכה ושוחחה עם המתלוננת, ואמרה כי אם ראש העיר לא יעזור לה היא תפוצץ את עצמה בלשכה עם בלון גז. נטען כי במעשיה האמורים לעיל איימה הנאשמת על המתלוננת במילים בפגיעה שלא כדין בעצמה ובעובדי בלשכה וזאת על מנת להפחיד את המתלוננת.

      

     ב. גדר הכפירה והשאלה הטעונה בירור:

  3. הנאשמת לא הכחישה את פניותיה ללשכת ראש העיר, בבקשות חוזרות כי זה יסייע לה למצוא פתרון חוקי להצבת הקרוואן שברשותה ולא הכחישה, כי ביום 17.11.16 קיימה שיחה טלפונית עם המתלוננת באותו עניין וביקשה להיפגש עימו. יתרה מכך, הנאשמת אף מאשרת כי אמרה באותה השיחה שהיא תפוצץ עצמה עם בלון גז, אם יילקח ממנה הקרוואן.

      

  4. עם זאת, הנאשמת מכחישה כי איימה בפגיעה באחרים וכי אמרה שתבוא לפוצץ את עצמה בלשכת ראש העיר. היינו, המחלוקת הטעונה בירור הינה צרה ביותר – האם אמרה הנאשמת שתבוא לפוצץ עצמה עם בלון גז בלשכה, או רק אמרה שתפוצץ את עצמה עם בלון גז.

      

  5. יצוין, כי מאז הוגש כתב האישום, ניתן פסק דינו של כב' ביהמ"ש העליון ב – רע"פ 8736/15 זילפה צוברי בר נ' מדינת ישראל, הקובע כי איום בהתאבדות איננו מגבש את יסודותיה של עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בהתאם להלכה זו, הצדדים אינם חלוקים, כי ככל שיקבע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח שהנאשמת איימה בפגיעה שלא כדין באחרים, אין להרשיעה בעבירה המיוחסת לה.