ת"פ 19027-01-13 מדינת ישראל נ' יעקובוב

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע עבירות של מסירת הודעה כוזבת על עבירת פשע וניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות לפי סעיף 243 ו- 415 + 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 26.10.2012 או במועד סמוך לכך, סיכם הנאשם עם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, להונות את חברת הביטוח, בה מבוטח רכבו שבבעלותו (להלן: "הרכב"), ולקבל ממנה כספים במרמה. לצורך כך נסע הנאשם בתאריך האמור לעיל עם האחר לשטחי הרשות הפלסטינית, שם מסר את רכבו לאדם תושב הגדה תמורת 3,000 ₪. בתאריך 27.10.2012 בשעה 11:58 מסר הנאשם בתחנת המשטרה תלונה כי רכבו נגנב ליד ביתו, כשהוא יודע שטענה זו אינה אמת. ביום 28.10.2012 פנה הנאשם לחברת הביטוח ומסר כי רכבו נגנב ליד ביתו וזאת לשם קבלת כסף, בגובה שווי רכבו, במרמה מחברת הביטוח ביודעו שטענה זו אינה אמת. בעקבות חשד שעלה במשטרה זומן הנאשם והגיע לתחנת המשטרה בתאריך 30.10.12 שם במעמד חקירתו אישר הנאשם כי רכבו לא נגנב אלא הועבר על ידו לשטחי הרשות הפלסטינית.

3. בין הצדדים לא היה הסכם עונשי, ואולם במעמד הצגת ההסדר הודיעה המאשימה כי תעתור לעונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.

4.המאשימה טענה כי הנאשם הגיש תלונה כוזבת למשטרה ולחברת הביטוח על גניבת רכבו ותכנן להשיג רווח קל. הנאשם פגע בערכים של אמון המשטרה באזרחים המגישים תלונות במשטרה, במשאבי המשטרה וכן פגע ברווחתה ובכלכלתה של החברה. כמו כן פגע הנאשם באמון חברות הביטוח בציבור המבוטחים, ברווח חברות הביטוח ובנטל שיוטל בשל כך על ציבור המבוטחים. המאשימה טענה כי הנאשם לא עומד בהלכת "כתב" לסיום הליך ללא הרשעה, כפי שעותרת ההגנה, הוסיפה כי הנאשם לא הציג פגיעה קונקרטית העלולה להיגרם לו במידה ויורשע. המאשימה הפנתה לפסיקה לתמיכה בטיעוניה.

5.ב"כ הנאשם טענה כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין הימנעות מהרשעה לבין מאסר ליצוי בעבודות שירות. ב"כ הנאשם עתרה לאמץ את המלצות שירות מבחן להימנע מהרשעת הנאשם ולהטיל עליו צו מבחן והתחייבות להימנע לבצע עבירה.

ב"כ הנאשם טענה כי אף שלנאשם היו טענות משפטיות כבדות משקל לעניין הפגיעה בזכויותיו, הנאשם בחר שלא להסתמך על פרצות משפטיות, הודה כבר בחקירה במיוחס לו, הביע צער ובושה ולקח אחריות מלאה על מעשיו. ב"כ הנאשם הוסיפה כי הנאשם נעדר עבר פלילי ונעדר נורמות עבריינות. עוד טענה ב"כ הנאשם לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם ביצע את העבירות בתקופת משבר בחייו ולאחר הליך גירושים. עוד הוסיפה ב"כ הנאשם כי גילו הכרונולוגי של הנאשם אינו תואם את התפתחותו וכי מדובר בנאשם שלא גיבש את זהותו האישית והמקצועית כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. ב"כ הנאשם טענה כי הרשעה תפגע ביכולתו של הנאשם להמשיך ולהחזיק ברישיון נהיגה ציבורי ותפגע בעתידו המקצועי של הנאשם, המתכוון לחזור לעיסוקו כנהג מונית או כנהג אוטובוס. ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם נפגע כלכלית מהעבירות אותן ביצע והפסיד למעשה את רכבו ששוויו עשרות אלפי שקלים. ב"כ הנאשם צירפה פסיקה לתמיכה בטענותיה.

6. בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים של שירות המבחן. מהתסקירים עולה כי הנאשם בן 31, גרוש ואב לילד בן 3.5, מתגורר עם אימו ועובד כנהג מונית שכיר לאחר שמכר את המונית שהייתה ברשותו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא במשמר הגבול. הנאשם תיאר את המשבר בחייו הזוגיים שהביאו לגירושיו. שירות המבחן התרשם כי אופן ביצוע העבירות משקף את מאפייניו הילדותיים ואת בשלותו הרגשית הנמוכה של הנאשם וכי יתכן וביצע את העבירות בשל תחושת חוסר השליטה בחייו באותה עת בשל משבר הגירושים. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם לא גיבש את זהותו האישית ואת כוון דרכו התעסוקתית. שירות המבחן התרשם כי העבירות שביצע הנאשם אינן מאפיינות את דרכי התנהלותו וכי ההליך המשפטי המתנהל מהווה עבורו גורם מרתיע. מדיווח שהתקבל מהמסגרת הטיפולית בה השתלב הנאשם עולה כי הנאשם שיתף פעולה, השקיע מאמצים וחש כי נתרם מהמפגשים. מהתרשמות שירות המבחן עולה כי בשל יכולותיו הדלות מתקשה הנאשם לערוך בחינה עצמית משמעותית. שירות המבחן המליץ לשקול סיום הליכים ללא הרשעת הנאשם ולהטיל עליו צו מבחן והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.

7. הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו. הנאשם מסר כי נתרם מהמסגרת הטיפולית והוסיף כי החל לעבוד במאפיה.