ת"פ 18958-07-13 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' פלד

שבתי ובחנתי את הבקשה להרשיע הנאשם אף בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, לאחר שכבר הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש , לפי סעיף 380 לחוק, שבוצעה כלפי אותו מתלונן ובמהלך אותו האירוע.

יובהר כי הצדדים גבשו ביניהם הסדר דיוני לפיו יורשע הנאשם בשתי העבירות הללו, אלא שהדבר עורר בעיניי קושי, בשל הכברת העבירות על הנאשם.

בעניין זה, אני רואה לנכון להפנות לבש"פ 5284/91 לויאן פד"י מ"ו(1)156, שם נאמר:

"בכתב אישום, צריכה התביעה להשתדל לבחור בין סעיפי האישום האפשריים, אותו האישום המבטא בצורה הנאותה ביותר את מהות המעשה...אך אין להרבות בסעיפי אישום סתם, תוך מה שנקרא באנגלית:"throwing the book at The accused  ".

לפיכך, והיות שכל פרטי התקיפה שביצע הנאשם כלפי המתלונן אירעו במהלך אותו אירוע ולכל היותר היה פער זמנים של דקות ספורות ביניהם, היה מקום לשקול מלכתחילה את הצורך בשתי העבירות, בכתב האישום.

לצד האמור, לא ניתן להתעלם מכך שהצדדים הודיעו על הסדר טיעון לפיו יורשע הנאשם בשתי העבירות.

בנוסף, אין לשכוח כי לפי הוראת סעיף 186 לחסד"פ, אין להעניש את הנאשם יותר מפעם אחת בגין בגין אותו מעשה. על פי ההלכה הנוהגת, תוכרע השאלה האם המדובר ב"אותו מעשה", על פי המבחן הצורני-עובדתי, ועל פי המבחן המוסרי-מהותי, ולשם כן, יבחן בית המשפט בין השאר, האם קיים ריבוי נפגעים או שמא בוצעה העבירה כלפי אותו אדם (קדמי, על סדר הדין בפלילים, 2009, חלק שני ב', עמ' 1666 וההפניות שם).

לאור כל אלה, באתי לידי מסקנה שלא יהא זה ראוי לחרוג מן ההסדר שהוצג.