תביעות צפת נ' ח'

בפתח דברי, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמת.

כפי שיפורט בהרחבה – לא שוכנעתי מעבר לספק סביר בטענות כתב האישום.

כתב אישום ורקע

1.ביום 8/5/16 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום שייחס לה תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשמת והמתלונן בני זוג נשואים ולהם 3 ילדים.

נטען כי ביום 22/3/16 (בכתב האישום צויין המועד 23/3/16, ואולם המועד למעשה תוקן על ידי ב"כ המאשימה, ללא התנגדות, ליום 22/3/16 בדיון 2/1/17, עמ' 3 ש' 6), בסמוך לשעה 21:20, במהלך ויכוח בין הנאשמת למתלונן, בביתם בXXX, תפסה הנאשמת את ידיו של המתלונן ועיקמה אותן, המתלונן השתחרר מאחיזתה וברח לקומה התחתונה. הנאשמת ניגשה אליו, תפסה אותו בפאותיו ומשכה אותן והכתה אותו בראשו. הנאשם ברח בשנית מהנאשמת לקומה העליונה, הנאשמת הלכה בעקבותיו, הכתה אותו בידו ובהיותו על הרצפה הכתה אותו באגרוף לגבו.

לגבי החבלות – נטען כי כתוצאה ממעשיה של הנאשמת, נגרמו למתלונן שריטות בשתי ידיו.

יריעת המחלוקת

2.בדיון ביום 8/9/16, כפרה הנאשמת במיוחס לה, ונטען מטעמה כי היא הייתה זו שהותקפה ע"י המתלונן ונחבלה, וכי היא רק ניסתה להתגונן מפניו.

מאוחר יותר במהלך המשפט, הורחבה גרסת הנאשמת, והיא הובאה בעדותה, כמו גם בחקירתה במשטרה מיום למחרת האירוע. על פי גרסה זו, שאליה אתייחס בהמשך בהרחבה, התרחש ביום האירוע ריב טעון שיזם המתלונן, עקב פסיקת ביהמ"ש לענייני משפחה מאותו יום, שחייבה את המתלונן לשלם לנאשמת מזונות. הנאשמת טענה כי המתלונן, ולא היא, היה מי שתקף אותה, וכי היא לכל היותר התגוננה מפניו. הנאשמת תיארה את יחסי בני הזוג כקשים ועכורים, ואת המתלונן כמי שנהג בה ממושכות יחס רע במישור הפיזי, הנפשי והכלכלי. את תלונתו נגדה תיארה כעלילה מכוונת, שמטרתה לפגוע בה, להבאיש את שמה ולהפחית את סיכוייה נגדו במאבקי הגירושין והחזקת הילדים המתנהלים בין בני הזוג.

דיון והכרעה – התייחסות לראיות וניתוחן