ת"פ 17398-08-14 מדינת ישראל נ' מסעוד

הרקע: 

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק הנ"ל, הסעת שוהים בלתי חוקיים שלא כדין בשירותי הסעות לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, הסעת נוסעים מעל המותר כשההסעה מבוצעת בשכר לפי תקנה 84א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, הסעת נוסע לא חגור לפי תקנה 83ב(א) לתקנות הנ"ל ואי ציות להוראת שוטר לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות האמורות.

על פי עובדות כתב האישום, עובר ליום 7/8/2014 קשרה הנאשמת קשר עם אחר במטרה להעביר תושבים זרים לישראל שלא כחוק ובתמורה לתשלום בסך 150 ₪ לכל נוסע.

בין יום 7/8/2014 ליום 10/8/2014 הסיעה הנאשמת, מספר רב של פעמים, תושבים זרים שלא היו בידיהם אישורי כניסה ארצה, מאזור יהודה ושומרון, דרך מחסום, לתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. בכל פעם הסיעה הנאשמת בתא המטען של הרכב בו נהגה בין שלושה לחמישה תושבים זרים.

בתמורה קיבלה הנאשמת סך של כ- 4,000 ₪.

ביום 10/8/2014 נהגה הנאשמת ברכב מסוג מזדה 6 מ.ר. 78-095-68 (להלן: "הרכב") מאזור יהודה ושומרון לכיוון מחסום עופרים. אותה עת היתה הנאשמת מחופשת לבחורה ממוצא יהודי, ולבושה ביגוד המאפיין מתיישבים יהודים המתגוררים באזור. כמו כן, הרכב נשא פרטי זיהוי שנועדו לאפיין את הנאשמת כיהודייה. כך, מעל לוח המחוונים הונחו דגל ישראל ולוח עץ שבתוכו תמונת ילדה וכיתוב בעברית.

כאשר הנאשמת חלפה על פני חיילים במחסום, שוטר הורה לה לעצור וחייל הוריד את המחסום. הנאשמת עברה את המחסום בנסיעה מהירה טרם נסגר. שוטרים דלקו בעקבות הנאשמת, הפעילו סירנה, הדליקו את האורות המהבהבים וכרזו לה מספר פעמים לעצור. במהלך המרדף ותוך כדי קריאה לנאשמת לעצור נצמדה הניידת לרכב, אך הנאשמת המשיכה בנסיעתה. רק כחצי קילומטר לאחר מכן עצר הרכב בשול הכביש.

אותה עת הסיעה הנאשמת בתא המטען של הרכב 5 תושבים זרים שלא היו בידיהם אישורי כניסה לישראל. הנוסעים חשו מחנק, ואחד מהם חש גם בסחרחורות. בתמורה להסעת כל אחד מהנוסעים היתה הנאשמת אמורה לקבל סך של 150 ₪.

תמצית טיעוני הצדדים:

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמת עונש מאסר למשך 10 חודשים, קנס גבוה, פסילת רישיון בפועל, ענישה מותנית וחילוט הרכב.

בטיעוניה לעונש התייחסה המאשימה לריבוי העבירות שביצעה הנאשמת, למספר הפעמים בו חזרה על מעשיה, לכך שמעשיה בוצעו במסגרת שירותי הסעות, עבור בצע כסף וללא היכרות מוקדמת עם הנוסעים, להסעת הנוסעים בתא המטען ולמרדף שהתנהל בעקבותיה. המאשימה טענה כי החזות היהודית שלבשו הנאשמת והרכב הינה נסיבה מחמירה.