ת"פ 17144-12-14 פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה נ' פריסי(אסיר)

לפני בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 20.2.12 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט עיכב את ביצוע ההחלטה. ביום 5.8.12 פסק בית המשפט העליון כי על הנאשם להתייצב לריצוי מאסרו ביום 12.8.12. ביום 11.8.12 יצא הנאשם את הארץ.

הנאשם הואשם בעבירות של הפרת הוראה חוקית, ההתחזות לאדם אחר, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

בהמשך לכך, נעצר הנאשם בשוויץ לפי בקשת מדינת ישראל ("הודעה אדומה") והועבר לישראל במסגרת העברה מרצון ולאחר שנתן את הסכמתו לכך.

לטענת ב"כ הנאשם נפלו פגמים בהליך הן מבחינת התנהלות הרשויות בשוויץ והן מבחינת התנהלות הרשויות בישראל, ונפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וכן את עדותו של הנאשם לעניין זה ועיינתי במסמכים אשר הוגשו על ידי הצדדים, לרבות הפרוטוקול אשר מתעד את דיון הליך החזרה מרצון בשוויץ, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

שוכנעתי כי לא נפל פגם בהליך, בין אם בשוויץ ובין אם בישראל, ולא נפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן. ראשית יצויין כי אין המדובר בהסגרה אלא בהליך של העברה מרצון. עיון בפרוטוקול הדיון בשוויץ מעלה כי הדיון כולו תורגם לנאשם לשפת אימו, צרפתית. עיון בפרוטוקול מעלה שמדובר בהליך תקין שבו הנאשם ויתר ביודעין על זכותו לייצוג על ידי עורך דין. כלל הייחודיות וכן משמעותו הוסברו לנאשם. לאחר שהנאשם קיבל את ההסברים בחר מרצונו וביודעין לוותר על כלל הייחודיות. משמעות הויתור על כלל הייחודיות הינה שלא קיימת מניעה להעמיד את הנאשם לדין בעבירה שונה מזו אשר בגינה התבקשה העברתו לישראל (ראו והשוו סעיף 20ב, 20 ג ו- 24 לחוק ההסגרה, תשי"ד – 1954 אשר עניינם בחזרה מרצון מישראל למדינה מבקשת). בנסיבות אלא אין ביכולתי לקבל את עדותו של הנאשם לפיה לא הבין את משמעות הכלל או את משמעות הוויתור.

בפי ההגנה טענה נוספת אשר נוגעת לכך שההליך בשוויץ לא הוקלט ולא תועד באופן חזותי או קולי. אף טענה זו דינה להידחות. ראשית, כלל לא הונחה תשתית עובדתית לבירור הטענה, ואין כל אינדיקציה בשאלה אם הדיון הוקלט אם לאו. יתר על כן, אף אם היה בידי ההגנה כדי לבסס תשתית עובדתית לטענתה, איני סבור כי מדובר בפגם אשר מצדיק את ביטול ההליך בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, בפרט בהלכת בורוביץ.

כאמור לעיל, מפרוטוקול הדיון עולה שהדיון כולו תורגם לנאשם לשפת אימו והנאשם אף אישר זאת בעדותו היום בבית משפט, כך שאין בהעדר ההקלטה כדי להצדיק את ביטול כתב האישום. הוא הדין לגבי טענת ההגנה שהתרגום נעשה בעל פה ולא בכתב ואין בכך כדי להצדיק את ביטול כתב האישום.