ת"פ 17138-10-14 בית המכס ומע"מ ירושלים נ' יהושע-זאדא(עציר) ואח'

רקע

נאשם מס' 2 (להלן: הנאשם) הורשע לאחר שמיעת ראיות בהוצאת 33 חשבוניות מס שלא כדין.

על פי עובדות הכרעת הדין, במהלך השנים 2012-2013 סיפקו שני הנאשמים יחדיו לשני עוסקים חשבוניות פיקטיביות על שם שלוש חברות. החשבוניות היו על סכום כולל של כ- 3.8 מליון ש"ח וסכום המס הגלום בהן היה 614,640 ש"ח. עוד קבעתי בהכרעת הדין, כי נאשם מס' 1 (להלן: זאדה) הוא שקישר בין העוסקים לנאשם וכי הנאשמים קיבלו מהעוסקים בעבור החשבוניות תשלום של כ- 7% מסכומן.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה טענה ביחס לחומרה העבירות בהן הורשע הנאשם ופגיעתן בערכים מוגנים. כן התיחסה לכך שהנאשם לא הסיר את מחדליו. לאור זאת ביקשה להשית על הנאשם עונש של 15 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

ב"כ הנאשם טען כי נאשם מס' 1, זאדה, היה העבריין המרכזי בפרשה וכי חלקו של הנאשם שולי. כן הפנה לעונשו של זאדה, עליו נגזר עונש של 5 חודשי מאסר, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהן היותו בן 75 ומצבו הבריאותי הלקוי.

לאור אלה ביקש להשית על הנאשם עונש מתון.

מתחם העונש

הנאשם הפיץ יחד עם זאדה לאורך שנתיים חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של מעל 600,000 ומסר אותן לשני עוסקים שונים – וזאת במטרה לאפשר להם להתחמק מתשלום מס אמת. מן הראיות עולה, כי הנאשם הוא שסיפק לזאדה את החשבוניות וקיבל ממנו תשלום בעבורן, והמסקנה היא כי חלקו של הנאשם גדול מזה של זאדה.

שני ערכים מוגנים נפגעו בשל מעשי הנאשם, ערך השוויון בנטל המס וערך הפגיעה בקופה הצבורית. המעשים גרעו מן הקופה הצבורית סכום מעל 600,000 ש"ח. אמנם אחד העוסקים אשר קיבל חשבוניות מהנאשם שילם את חוב המס, בגובה של כ- 400,000 ש"ח, אך לא ניתן לזקוף נתון זה לזכותו של הנאשם, אשר לא הסיר את מחדליו.

מלבד חומרת העבירות ופגיעתן בערכים מוגנים חשובים, הפצת חשבוניות פיקטיביות היא עבירה אשר הפתוי לבצעה גדול, שכן בצדה רווחים גבוהים וסיכויי גילוייה נמוכים. לפיכך יש מדיניות ענישה ראויה אמורה להרתיע נאשמים מלבצע עבירות דומות.

פסיקה עקבית קובעת, כי בעבירות דומות יש להחמיר עם העבריינים לשם הרתעה, בשל הקלות שבביצוע העבירות והקושי לאתר מבצעיהן. בפסיקה ניתן דגש על הערך החברתי העומד בבסיס החובה לשלם מסים ולשאת בנטל הכללי ועל הפגיעה החברתית והכלכלית הנגרמות כתוצאה מהן. כן נפסק לא אחת, כי לנסיבותיו האישיות של העבריין יש משקל נמוך. ר' למשל רע"פ 5060/04, הגואל, רע"פ 4791/08, כהן, רע"פ 7450/09, רע"פ 2843/11, אבו עיד, עפ"ג 2444-03-11, ג'בר, רע"פ 7790/13, חיים, רע"פ 1866/14, אופיר זקן ועוד, רע"פ 5064/14, רבחי נתשה נ' מדינת ישראל ועוד.

לאור חומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם ופגיעתן בערכים המוגנים, כפי שפרטתי למעלה, וכן בשים לב לפסיקה הנוהגת, מתחם העונש ההולם הוא מאסר בפועל, לריצוי ממש, לתקופה שבין מספר חודשים ועד שנה וחצי מאסר וכן קנס כספי.

אני ער לכך שבעניינו של זאדה קבעתי מתחם עונש מעט נמוך יותר, אך הסיבה לכך היא שחלקו של הנאשם מרכזי מזה של זאדה.

נסיבות אשר אינן קשורות לעבירה

הנאשם כבן 75. לחובתו הרשעה קודמת בעבירת מרמה, משנת 2002 (העבירה עצמה בוצעה בשנת 1994). אמנם מדובר בעבירה ישנה, אך עדיין יש בכך ללמד שאין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם עם החוק. אוסיף על כך, שעבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות נעברת ממניעים כלכליים וכך גם עבירת המרמה, כך שקיים קשר בין הרשעתו הקודמת של הנאשם ובין הרשעתו הנוכחית.

מתיעוד רפואי שהוגש עולה, כי מצבו הבריאותי של הנאשם אינו שפיר וכי לקה לפני מספר שנים במחלת הסרטן. ניתן היה אף להתרשם מכך בעת שהעיד הנאשם. עם זאת, משקלו של נתון זה אינו גבוה. פסיקה עקבית קובעת, כי בעבירות מס, יש לתת עדיפות לשיקולי הרתעה וגמול על פני נסיבות אישיות של עבריין:

"כבר נפסק לא אחת כי יש להתייחס לעבריינות המס בחומרת יתרה, הן לנוכח פגיעתה הישירה בכיס הציבורי, והן לנוכח פגיעתה העקיפה בכיסו של כל אזרח ואזרח ... על יסוד גישה זו, הותוותה בפסיקה מדיניות ענישה, אשר לפיה יש לגזור את דינם של עברייני המס, תוך מתן עדיפות לשיקולי ההרתעה והגמול, ולבכרם על פני נסיבותיו האישיות של העבריין". (רע"פ 2638/13, עובדיה נ' מדינת ישראל)