מדינת ישראל נ' ייני

פרטי האישום

1. הנאשם הוא איש עסקים ותיק ומנוסה. הוא מתמחה ברכישה, ניהול ומכירה של שלדים בורסאיים. במשך השנים הנאשם היה בעל שליטה בחברות ציבוריות רבות. ההתנהלות של חברה ציבורית - הדיווחים שהיא חייבת לפרסם ומנגנוני האישור שהיא חייבת בהם לעסקאות בעלי עניין - מוכרים לנאשם היטב.

   הנאשם הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירת דיווח לפי חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") ועבירת מנהלים ועובדים בתאגיד לפי סעיף 424(2) לחוק העונשין.

   בתמצית, הנאשם היה מנכ"ל ודירקטור של חברה ציבורית, ביצע בשם החברה הציבורית עסקה חריגה בה היה לו עניין אישי, באופן שאפשר לצד השני לעסקה לפרוע חוב אישי כלפי הנאשם. המעשה הניב לנאשם פירעון חוב אישי בסכום של כ-7 מיליון ש"ח, מעשיו גרמו לכך שהאישורים של ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית לעסקת המיזוג התקבלו על יסוד דיווחים חסרים בדבר העניין האישי של בעל השליטה, בחברה בוצעה עסקת בעלי עניין בלי שהתקבלו לה האישורים המחויבים בחוק, לציבור נמסר מידע חסר ומטעה ביחס להתנהלות החברה כך שגופי הרגולציה, כמו גם הציבור עצמו, לא היו יכולים להפעיל את מנגנוני הפיקוח.

   הסדר הטיעון

2. הרשעת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון שהוגש לבית המשפט וסומן במ/2 כאשר בהתאם להסדר הטיעון הוגש גם כתב אישום מתוקן במ/1.

   בהתאם להסדר הטיעון, הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן והצדדים עתרו במשותף להטלת עונש של מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אותם ישא הנאשם על דרך של עבודות שירות, בכפוף לאישור הממונה על עבודות השירות.

   כן הוסכם בין הצדדים שהמאשימה תטען להטלת קנס של 200,000 ש"ח בעוד שהנאשם יטען לקנס של 50,000 ש"ח כאשר הוסכם בין הצדדים שהקנס ישולם בתשלומים מרובים שיחלו 6 חודשים לאחר המועד בו יינתן לנאשם הפטר בתיק פש"ר 44348-12-14 אך לא יאוחר משנה אחרי מועד מתן גזר הדין בתיק זה.

   כן הוסכם שמאסר חלף קנס ייקבע על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

   כמו כן, הוסכם בין הצדדים שתוטל על הנאשם הגבלת כהונה בהתאם לסעיף 226 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 כן הוסכם כי בתקופת ההגבלה הקבועה בסעיף זה הנאשם לא יכהן כנושא משרה בחברות האמורות בסעיף זה.

   טיעוני המאשימה לעונש

3. ב"כ המאשימה עו"ד ענתות טענה כי הנאשם ביצע את המעשים בחברה ציבורית, תוך ניצול מעמדו כמנכ"ל ודירקטור וכמי שאחראי על הדיווחים של החברה. המעשים בוצעו בתחכום רב, תוך תכנון קפדני ובהתעלמות מכללי הממשל התאגידי והעדפת טובתו האישית של הנאשם על פני טובת התאגיד וטובת הציבור שמושקע בו.

   כדי לעמוד על התחכום שבמעשיו של הנאשם יש להבין את מורכבות האירועים: הנאשם רכש את השליטה בחברת קדרון באמצעות חברה בבעלותו בשנת 2007. קדרון היתה חברה ציבורית שהיתה בתהליך של כינוס נכסים ושהמסחר במניות שלה הושעה (שלד בורסאי). בעקבות הרכישה מונה הנאשם למנכ"ל קדרון, לדירקטור בה ולאחראי על הדיווחים שלה לבורסה ולרשות ניירות ערך.

   הנאשם פעל במקביל להחזיר את מניות קדרון למסחר בבורסה, להכניס פעילות חדשה לחברה ולגייס הון. לצורך כך פעל להגיע להסכם עם שתי חברות זרות (אמוולקו ו-AP) לפיו החברות ירכשו את השליטה בקדרון תמורת הכנסת פעילות לחברה. במסגרת ההסכם החברות התחייבו לשלם לנאשם (באמצעות חברה בבעלותו) סכום של כ-4 מיליון ש"ח עבור שירותי ייעוץ וייזום ובנוסף התחייבות לרכוש מחברה בבעלות הנאשם מניות של קדרון בסכום של 13 מיליון ש"ח (3.25 מיליון דולר).

   מאחר ומדובר בעסקה שלבעל השליטה היה בה עניין אישי, ביולי 2007 העסקה אושרה על ידי דירקטוריון החברה ובאוקטובר 2007 העסקה אושרה על ידי אסיפת בעלי המניות. במקביל, ומבלי שהדירקטוריון או האסיפה הכללית עודכנו, הנאשם חתם בשם קדרון על הסכם הלוואה. בהסכם ההלוואה התחייבה קדרון להעביר לחברת בת של בעל השליטה הנכנס סכום של כ-8 מיליון ש"ח (2 מיליון דולר), סכום שהיה כמעט כל ההון העצמי של קדרון באותו זמן.