ת"פ 15766-11-10 מדינת ישראל נ' אגבאריה ואח'

1.הנאשם, תושב ירושלים יליד שנת 1966, הורשע על פי הודאתו בעבירות של זיוף מסמך וניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 418 סיפא ו-415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום והוסכם בין הצדדים, כי ישלח לשירות המבחן להכנת תסקיר בעניינו, המאשימה תגביל עצמה בטיעוניה למאסר על תנאי, קנס ו- 50 שעות של"צ, והסניגור יהיה חופשי בטיעוניו.

2.מכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 11.5.94 הגישה נסרין רישק, אשת נאשם 2 (שעניינו הסתיים) בקשה לאיחוד משפחות עבור בן זוגה, הנאשם 2 יליד חברון. הבקשה הוגשה ללשכת משרד הפנים במזרח ירושלים. במסגרת הבקשה טענו נסרין והנאשם 2 בכזב, כי הם מתגוררים מזה מספר שנים בשכירות בשכונת שועפאט בירושלים, בבית השייך לקרוב משפחה, עומר רישק.

ביום 24.12.02 הגיעו נסרין ונאשם 2 ללשכת משרד הפנים ורואיינו ע"י פקיד הלשכה, גיא ברהום. בתום הראיון עלה חשד אצל הפקיד, כי נסרין והנאשם 2 אינם דוברי אמת באשר למקום המגורים, ועל כן דרש מהם להמציא עד ליום 26.12.02 מסמכים להוכחת טענתם, מאומתים בתצהיר עורך דין.

ביום 26.12.02 התייצב הנאשם 2 בלשכת משרד הפנים, והמציא לפקיד תצהיר עצמי, לפיו הוא מתגורר בשכירות בביתו של המשכיר מזה שנים. התצהיר אומת על-ידי נאשם 1, שהוא עורך דין במקצועו.

הפקיד לא הסתפק בתצהיר עצמי, ודרש תצהיר של המשכיר, לעניין השכרת הדירה.

בשלב זה, זייפו הנאשמים מסמך, הנחזה להיות תצהירו של המשכיר, המאשר בחתימת ידו, כי השכיר לנסרין ולנאשם 2 דירה משנת 1995. נאשם 2 זייף את חתימתו של המשכיר, ונאשם 1 אימת בכזב, בחתימת ידו ובחותמת עורך דין, כי פגש במשרדו ברח' אלזהרה את המשכיר, אשר זיהה עצמו ע"י תעודת זהות, והזהירו על אמיתות תוכן תצהירו (להלן: "התצהיר המזויף").

כעבור שעתיים שב נאשם 2 עם התצהיר המזויף ללשכת משרד הפנים, ומסר אותו לפקיד, כאשר הוא טוען בכזב, כי זהו תצהירו של המשכיר אשר חתם עליו בסמוך לבניין הלשכה. בעודם מדברים, הגיע נאשם 1 אל הפקיד, ואף הוא אישר בכזב, כי פגש במשכיר והחתימו על התצהיר.

הנאשמים זייפו תצהיר כאמור, וטענו טענות כזב בפני פקיד הלשכה, כאשר למעשה עומר רישק מעולם לא השכיר דירה לנסרין או לנאשם 2, ובמועד בו חתם על התצהיר, כטענת הנאשמים, היה מאושפז בבית חולים. בנוסף, ציינו הנאשמים בתצהיר המזויף מספר תעודת זהות שגוי של המשכיר.

במעשיו האמורים, זייף הנאשם מסמך וניסה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות.

3.בהתאם להסדר הטיעון, ערך שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם מיום 29.6.14.

מהתסקיר עולה, כי הנאשם, נשוי ואב ל-4 ילדים, עו"ד בעל משרד משרד פרטי מזה 18 שנה, העוסק לרוב בתחום איחוד משפחות, לא הורשע מעולם בעבירה פלילית.

ביחס לעבירה, טען הנאשם בפני קצינת המבחן, כי נתן בנאשם 2 אמון מלא ולא חשד שהאמור בתצהיר אינו אמת. הוא ניסה למזער את חלקו בעבירה והטיל חלק מהאחריות על הנאשם 2. קצינת המבחן התרשמה, כי ניסיונו להתנער מהאחריות קשור לתפיסתו את חומרת העבירה ומשמעותה כלפיו, ובהמשך לקח אחריות מלאה על מעשהו.

נוכח תחושות קשות של בושה וחרטה שביטא הנאשם ביחס לעבירה לאור עיסוקו במשפטים, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, והפגיעה במעמדו ובעבודתו, המליצה קצינת המבחן לבטל את הרשעתו בדין ולהטיל עליו עונש של ביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות.