ת"פ 15384-02-15 מדינת ישראל נ' ג.

בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממש- בן זוג לפי סעיף 382(ג) בצרוף סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: החוק).

כתב האישום ויריעת המחלוקת

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש- בן זוג לפי סעיף 382 (ג) בצרוף 380 לחוק.

    

2. על פי עובדות החלק הכללי של כתב האישום, נכון למועד המתואר להלן בעובדות כתב האישום, היה הנאשם נשוי לגברת י. ג.(להלן: "המתלוננת"). הנאשם והמתלוננת התגוררו יחד בבית בשכונת** בירושלים (להלן: "הבית") ולהם ארבעה ילדים קטינים.

    

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.7.14 בסמוך לשעה 13:00 בבית, תקף הנאשם את המתלוננת ללא הסכמתה ושלא כדין וגרם לה חבלה של ממש. באותן הנסיבות, דחף הנאשם את המתלוננת, חבט בזרועה, תפס את ראשה והטיחו במזנון שהיה בבית. בעקבות המתואר, נגרמו למתלוננת סימן כחול ביד ימין וברגלה וכן נפיחות בראשה.

    

4. בתשובתו לאישום כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו. לדבריו, בתאריך הנקוב בכתב האישום המתלוננת לא התגוררה עם הנאשם והיא עזבה את הבית יום לפני כן וטען כי בידו מסמכים מבית הדין המלמדים על כך. כן הוסיף כי המתלוננת הגישה את תלונתה כמה ימים אחרי שעזבה את הבית ולא ביום האירוע מושא האישום. עוד ציין כי המתלוננת הגישה נגד הנאשם תלונות אשר נסגרו לאחר שהתברר שטענות הנאשם נכונות והתלונות הן השקריות.

    

5. המחלוקת בענייננו, עובדתית במהותה והיא מצריכה הכרעה בין שתי גרסאות עובדתיות שונות, זו של המתלוננת וזו של הנאשם.