ת"פ 13770-05-14 מדינת ישראל נ' צקבאשווילי(עציר) ואח'

הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין), גידול סמים מסוכנים לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג – 1973 (להלן- פקודת הסמים המסוכנים), החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים, החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

בהתאם לעובדות, בחודש נובמבר 2013, קשרו הנאשמים קשר להקמת מעבדה לגידול סם מסוכן מסוג קנבוס. במסגרת הקשר, ביום 21.11.13 שכר נאשם 1 אולם לתקופה של שנה החל מיום 15.12.13, כאשר הוא צד לחוזה השכירות ונאשם 2 משמש כערב, וביום 1.12.13 רכש נאשם 1 רכב מסחרי, אשר שימש בין היתר לשם העברת סחורה וניידות של הנאשמים למעבדה וממנה. בהמשך, מיום 15.12.13 ועד יום 1.5.14, הקימו הנאשמים באולם מעבדה משוכללת לגידול סם מסוכן מסוג קנבוס, והחזיקו ציוד שונה לצרכי הגידול, כולל חומרי דישון וגינון, מערכות אוורור, תאורה, השקיה וחשמל. בעת פשיטת המשטרה ביום 1.5.14, החזיקו הנאשמים 435 שתילים של סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של נטו.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירות, היקף הסמים, הפעולות שנקטו הנאשמים, הציוד שרכשו לצורך מימוש תכניתם והערכים החברתיים העומדים בבסיס העבירות בהן הורשעו. במסגרת טיעוניה, הזכירה התובעת את מתחמי הענישה שנקבעו על-ידי בת"פ 31318-06-13 מדינת ישראל נגד מאור בוחבוט (2.12.13) (להלן – עניין בוחבוט) ובת"פ 6367-02-14 מדינת ישראל נגד עמית מזרחי (9.4.13) (להלן – עניין מזרחי) בקשר לעבירות ולנסיבות דומות, הכוללים מאסר לתקופה של בין עשרה חודשים ועד עשרים ושניים חודשים, אלא שלשיטתה גזרי דין אלה משקפים את מדיניות הענישה בלבד, ויש לקבוע מתחם גבוה יותר, הנותן ביטוי לכלל הפרמטרים המשמשים לקביעת המתחם. בתום טיעוניה, עתרה התביעה לקביעת מתחם עונש של מאסר שמשכו בין שלוש לשש שנים וביקשה לגזור על הנאשמים עונש מאסר בפועל, לתקופה שתיתן ביטוי לעבר הפלילי של כל אחד מהם (ת/1; ת/2), לצד מאסר מותנה, קנס משמעותי ופסילת רישיון נהיגה, כאשר לגבי נאשם 2 עתרה המאשימה אף להפעלת מאסר מותנה בן חמישה חודשים במצטבר למאסר שיוטל. בנוסף, עתרה התביעה לחילוט רכוש שנתפס אצל הנאשמים מכוח פקודת הסמים המסוכנים, וזאת לאור ההכרזה בדבר היותם של הנאשמים סוחרי סמים.

ב"כ הנאשמים הפנה בטיעוניו לשורה ארוכה של גזרי דין שניתנו על-ידי מותבים שונים בערכאות שונות, בגדרם הוטלו על נאשמים שהורשעו בעבירות ובנסיבות דומות עונשי מאסר מתונים מאלה שעליהם דיברה התובעת, והדגיש כי אף בעניינם של בוחבוט ושל מזרחי עתירתה של המאשימה לעונש הייתה שונה, וזאת למרות שבוחבוט, להבדיל מהנאשמים כאן, הורשע גם בעבירה של נטילת חשמל. עוד טען הסנגור כי יש לקחת בחשבון את סוג הסם והעובדה שלא מיוחסת לנאשמים עבירה של סחר בסמים, וכן את חלקם השונה של הנאשמים, הבא לידי ביטוי במעמדו הפחות של נאשם 2, ששימש כערב לשכירות בלבד, המצדיק קביעת מתחם עונש שונה לגביהם. אשר לעונש המתאים, ביקשה ההגנה ליתן משקל משמעותי לנטילת האחריות מצידם של הנאשמים, היותם צעירים נעדרי עבר פלילי מכביד וכאלה שלא ריצו מעולם עונש מאסר בפועל, וכן לנסיבותיהם האישיות, לרבות היותם אבות לילדים קטנים.

הנאשמים, בדבריהם האחרונים, הביעו חרטה על מעשיהם והדגישו את הנזק שנגרם להם ולבני המשפחה בעקבות מעצרם.

דיון והכרעה

עתירת המאשימה לחילוט רכוש