ת"פ 13630-09-13 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אדרי

רקע

לפניי בקשת הנאשם, כי בית המשפט יורה על המצאת התיק הרפואי של המתלונן באמצעות הנציג של המוסד הרפואי הרלוונטי, מכוח סמכותו, לפי סעיף 108 לחסד"פ.

הרקע לבקשה הוא בכך שבעת עדותו של עד התביעה המרכזי, עלתה האפשרות כי הוא אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית, כהגדרת החוק.

העד הוא המתלונן, ולפי עובדות האישום הנאשם תקף אותו, וגרם לו חבלה חמורה.

כשנשאל העד אודות מוגבלותו, מסר כי בילדותו עבר תאונה ונפגע ברגלו ובראשו והוא זכאי לקצבת נכות, אך לא היה מעוניין לפרט. ממכלול דבריו ניתן היה להתרשם כי הוא מתמודד עם קשיים שונים שלא בורר טיבם ואף לא ברור האם יש להם קשר לאותה תאונה אם לאו.

הסתבר כי התביעה לא ידעה על נכותו של העד קודם לדיון.

לנוכח האמור, הופסקה עדות העד בתחילת החקירה הנגדית, והוריתי כי התביעה תערוך בירור של מצבו, ותמסור לבית המשפט האם הוא בגדר של אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית. הצעתי כי לשם כך תקבל התביעה מידי העד כתב ויתור על סודיות רפואית.

בדיון מיום 15.1.15 הודיע ב"כ התביעה כי קיבל מהמתלונן סיכום מידע רפואי מרופא המשפחה שלו עם אבחנות מהן הוא סובל או סבל בעבר. יחד עם זאת, המתלונן רגיש למידע הרפואי שלו ומסרב להעברת החומר לידי הנאשם. עוד מסר כי עיין בחומר ולדעתו המתלונן לא סובל משום דבר שהוא רלוונטי להגנתו של הנאשם, ואינו בעל מוגבלות על פי החוק.

הנאשם טוען כי עומדת לו הזכות לברר מהם בדיוק אותם קשיים של העד, לצורך ביסוס טענות בדבר אי מילוי אחר הוראות החוק בעניין דרך חקירתו של העד במשטרה, ובדבר המשקל שיש להעניק לעדותו. נטען כי לנוכח מרכזיות חלקו של העד במשפט, יש רלוונטיות רבה לבירור מוגבלותו.