ישראל נ' חריזאת (עציר)

בפניי בקשה להורות על השבת תפוס, רכב מסוג איסוזו מ"ר 57-701-50 (להלן: הרכב).

על פי האמור בבקשה נטען בין היתר כי: "המבקש הוא המחזיק והבעלים הרשמי של הרכב... המבקש לא יכול לרשום את הרכב על שמו במשרד הרישוי מאחר והרכב הורד מהכביש ומיועד לחלקי חילוף... המשיבה לא יכולה לטעון שהמבקש לא הבעלים והמחזיק בפועל של הרכב מאחר ואין בידה צד ג' שטוען אחרת..."

לאחר שנדרשתי לבקשה ולטעמיה לא מצאתי בשלב זה להורות על השבת התפוס. הבקשה עצמה אינה מעוגנת בשום ראיה או אסמכתא שיהיה בה כדי ללמד שהמבקש הוא אכן כפי הנטען המחזיק והבעלים הרשמי של הרכב. כל שיש בבקשה זו הוא טענה בעלמא לפיה הנאשם מוכן לחתום על הצהרה שהרכב בבעלותו. העובדה כי אין בנמצא צד ג' נוסף הטוען לבעלות ברכב אינה מלמדת באופן שיורי כי המבקש הוא הבעלים. ברי שבכך אין די, לא לפי מאזן הסתברויות, לא מעבר לספק סביר ולא בכלל.

בנסיבות האמורות לעיל, בטרם בית המשפט ייתן החלטתו על המבקש להמציא עד ליום 14.5.17 את המסמכים הבאים, כולם או חלקם:

א.הסכם רכישה של הרכב בינו לבין מי שהחזיק אותו כדין עובר לרכישה.

ב.תצהיר ממי שעל פי הנטען ממנו רכש המבקש את הרכב כאשר בתצהיר זה יש לציין מתי נרכש הרכב , באיזה סכום והאם כבר במעמד הרכישה דובר היה ברכב שנועד לפירוק.

ג.תצהיר של הנאשם ובו התייחסות לשאלה ממי קיבל את הרכב, למי הוא שייך ומדוע לא ציין בבית המשפט את שמו של המבקש כבעליו של הרכב.

ד.תצהיר של המבקש ובו פירוט של כל הנתונים הנוגעים לרכישתו של הרכב, בכללם מועד הרכישה וסכום הרכישה. לתצהיר זה יש לצרף קבלות, תדפיסי חשבון בנק או כל אסמכתא אחרת שילמדו על העברת כסף בגין הרכישה.

הואיל והמדובר ברכב שגם אליבא דהמבקש במעמד הרכישה היה מיועד לחלקי חילוף והואיל וחרף כך הרכב שימש את הנאשם לביצוע עבירות (לרבות עבירות נהיגה), ועל מנת למנוע שימוש ברכב בעתיד לביצוע עבירות דומות, על המבקש להתייחס בתצהירו כיצד הרכב מצא דרכו אל הנאשם.

לאחר קבלת מסמכים אלו ולאחר קבלת תגובת המשיבה תינתן ההחלטה ביחס להשבתו של הרכב. במידת הצורך הצדדים אף יזומנו לדיון בבית המשפט.

הימנעות מהגשת המסמכים תיחשב כחזרה של המבקש מבקשתו.