מדינת ישראל נ' נסאסרה

א. כתב האישום 

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של הצתה, לפי סעיף 448 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, (להלן: "החוק"), וכן עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 (1) לחוק. בכתב האישום נטען כי בתאריך 30.7.2016 בסמוך לחצות הלילה אירעה קטטה בישוב כסייפה ובשל כך הגיעו כוחות ביטחון ובתוכם ניידת משטרתית. עם הגעתה של הניידת הבחינו השוטרים שנסעו בה יוגב כהן ויוגב יפרח (להלן: "השוטרים"), בשני רכבים שרופים העולים באש בסמוך לבית קפה שכונתי הומה אדם.

השוטרים יצאו מהניידת, ובעוד אבנים נזרקים לכיוונם ולעבר שוטרים אחרים, הבחינו השוטרים בנאשם ובאדם אחר שזהותו אינה ידועה, נמצאים בסמוך למבנה, מכניסים את ידיהם לחלון המבנה ומציתים בעזרת מצת דבר מה אשר השליכוהו בעודו בוער אל תוך המבנה. בהמשך, הלכו השוטרים לכיוונו של הנאשם, חבשו כובע משטרתי והזדהו כשוטרים ואחד מהם צעק "עצרו משטרה", ובתגובה פתחו הנאשם והאחר במנוסה מן המקום, כשבסופו של יום הנאשם נתפס והאחר הצליח להימלט.

במהלך תפיסתו של הנאשם, אחז הנאשם בחפץ והחל להכות את השוטר יוגב כהן בידיו במטרה להשתחרר מאחיזתו, ובכך גרם לו לחבלות, עד אשר סייעו השוטר יוגב יפרח ושוטרים נוספים להשתלט על הנאשם, השכיבו אותו על הרצפה והכניסו אותו אל הניידת. כתוצאה מההצתה נשרפו בתוך המבנה שולחן, שמיכה וספת ישיבה.

ב. הראיות

1. המענה לכתב האישום

בתאריך 16.11.2016 השיב הנאשם לכתב האישום , וכפר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הנאשם אישר כי שמע מאחר על האירוע בכפר מגוריו, הכחיש מחוסר ידיעה את שמותיהם של השוטרים, הכחיש כי הכניס ידו לחלון המבנה והצית דבר כלשהו בעזרת מצת, וטען כי עמד בסמוך ולא הבחין כלל בניסיון ההצתה. הנאשם הכחיש כי הבחין בשוטר כלשהו או באנשים שצעקו "עצרו משטרה", הכחיש כי ניסה לברוח, וטען כי נעמד במקומו מפני שלא היה כל פסול במעשיו, ותוך כדי כך היכה בו שוטר והפילו ארצה. הנאשם הכחיש בתוקף כי אחז בידו חפץ כלשהו והיכה את השוטר בניסיון להשתחרר מאחיזתו, וטען כי הוטח ארצה על יד מי שהתברר בהמשך שהוא שוטר וכתוצאה מכך נחבל בגופו ובראשו.

נוכח כפירת הנאשם, נשמעו הוכחות בתיק, אשר במהלכם העידו במסגרת פרשת התביעה כל עדי התביעה – שמונה במספר, ואילו במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לבדו. להלן אסקור בקצרה את הראיות בתיק, תחילה את פרשת התביעה ולאחר מכן את פרשת ההגנה, ובהמשך אדון ואכריע בסוגיות שבמחלוקת.

2. פרשת התביעה

עד תביעה 6, רס"ב אלי וקנין, גבה את אמרת הנאשם אשר הוגשה בהסכמה וסומנה ת/1. במסגרת חקירתו הנגדית הוצג בפניו שתי תמונות של הנאשם שצולמו על ידו, אשר סומנו נ/1, וכן מזכר שנכתב על ידו שסומן נ/2 . העד אישר כי הנאשם הגיע עם חולצה קרועה, והוא הבחין בחבלות על גופו של הנאשם. לדבריו, הבין מעדויות השוטרים שהיו באירוע, שהנאשם החל לברוח והתנגד למעצר (פרוטוקול מיום 6.4.2017, עמ' 17, שורות 18-20). העד אישר כי חלקו בחקירה היה גביית אמרת החשוד בלבד ואינו יכול להעיד על נסיבות ביצוע הליך המעצר (עמ' 18, שורות 10-13). כן אישר העד כי מיד לאחר חקירתו של הנאשם, העביר מזכר למח"ש. העד אישר כי לא יכול היה להתעלם מגרסת החשוד, לפיה הותקף על ידי שוטרים ומחובתו לעשות זאת. העד הוסיף כי סירב לגעת בראשו של החשוד מטעמי רפואה אך מניסיונו לא סבר כי הוא נזקק לטיפול רפואי (עמ' 19, שורות 20-22).

עד תביעה 8, עימאד אלקרעאן, הוא בעל בית הקפה בכסייפה שנקרא נרגילה, אשר בסמוך אליו נעצר הנאשם, והעדות שמסר במשטרה בתאריך 2.8.2016, הוגשה בהסכמה במקום חקירה ראשית וסומנה ת/2. במסגרת חקירתו הנגדית העיד כי הוא והנאשם ביחסים טובים ואינו יודע האם יש לנאשם מניע לגרום נזק לעסק שבבעלותו (עמ' 27, שורות 23-26). העד ציין כי בתחילת האירוע נשוא כתב האישום שמע יריות מכיוון הכביש, השאיר את העסק פתוח וברח מהמקום (עמ' 37, שורות 14-15), והוסיף כי בזמן שברח נכחו אנשים נוספים אצלו בעסק, שישבו, שתו ועישנו (עמ' 41, שורות 11-15). העד ציין כי במהלך האירוע אנשים שרפו שני רכבים שלו שחנו ליד העסק, אבל אינו זוכר בכמה אנשים מדובר (עמ' 44, שורות 22-23).