ת"פ 12097-05-14 מדינת ישראל נ' דאוהדיה(עציר) ואח'

בעניינו של נאשם 1

כללי:

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, פריצה לרכב וגניבת רכב.

עפ"י המתואר בכתב האישום בין התאריך 24.04.14 בשעה 22:00 לתאריך 25.04.14 שעה 08:00 במועד שאינו ידוע למאשימה התפרצו הנאשמים בצוותא חדא לרכב מסוג רנו השייך למוחמד גבוע ואשר חנה ליד מוסך "הנגב" בערד בכך שפתחו את דלת הרכב אשר הייתה סגורה ונכנסו לתוכו בכוונה לבצע גניבה.

במעמד המתואר לעיל, ניסה הנאשם 1 לגנוב את הרכב בכך שפירק את חובק ההגה, חשף את החוטים וניסה להניע את הרכב כאשר נאשם 2 דוחף את הרכב מאחור בעוד הנאשם 1 יושב ברכב. כך הזיזו את הרכב כ-40 מטר אך לא הצליחו להניעו ולכן עזבו את המקום. הנאשם מבצע את המיוחס לו שעה ששוהה בישראל ללא אישור כניסה ושהייה כדין.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הפנה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם בכללם הגנה על בטחונו ושלומו של הציבור וכך גם בזכותה של מדינת ישראל להחליט מי יכנס בשעריה. זו הפנתה לכך שאין מדובר במי שנכנס לישראל לצרכי פרנסה אלא כמי שנכנס במטרה לפגוע ברכושו של הציבור.

עוד הפנתה לפוטנציאל הגלום בעבירות אלו באופן שיכול ותידרדרנה עד כדי אלימות של ממש. העונש על עבירת הניסיון זהה אל העונש בגין העבירה המוגמרת ולא בכדי, שכן העבירה לא הושלמה עקב חרטה אלא נוכח כך שהנאשם לא צלח במשימתו. בנסיבות אלה סבורה המאשימה כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיו של הנאשם נע בין 12 ל-30 חודשים מאסר בפועל. בגדרי המתחם הפנתה לעברו הפלילי, לעובדה כי זה מבצע את המיוחס לו פרק זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון. כך גם הפנתה לעובדה שקיומו של מאסר מותנה לא היה בו כדי להרתיעו מלחזור ולחטוא בעבירות דומות ואף חמורות יותר. הנאשם ניהל הוכחות ומשכך אינו זכאי להנחה המשמעותית ממנה נהנים נאשמים שהודו וחסכו זמן שיפוטי יקר.

ב"כ הנאשם מנגד, הפנה לכך שכל הרשעותיו הקודמות של הנאשם אינן מן העניין ונסבות סביב עבירות לפי חוק הכניסה לישראל. מדובר ברכב שבסופם של דברים לא נגנב ונמצא בקרבת מקום. יש לגזור בעניינו של הנאשם עונש דומה שנגזר על שותפו, היינו 8 חודשים מאסר בפועל. כך גם אין מקום להשתת פיצוי שעה שלא הוכחה גרימת נזק. הנאשם מצדו ביקש שלא להוסיף דבר.

דיון והכרעה