ת"פ 11092-11-16 מדינת ישראל נ' ר. (עצור בפיקוח)

 עו"ד בן יוסף הגיש בקשה לעיון חוזר ביחס לפיקוח אלקטרוני המוטל על הנאשם מדצמבר 2016. נטען כי "הנסיבות השתנו" והוא מציין כי הנאשם, שהוכרע דינו, צפוי להטלת מאסר בדרך של עבודות שירות. מלבד זאת נטען, כי מצבו של הנאשם קשה לנוכח הגמילה מסמים ללא כל טיפול או תמיכה מקצועית. המדינה מתנגדת לבקשה ואף לקביעת דיון בבקשה שכן לטעמה לא השתנו הנסיבות, כלל לא ברור על סמך מבוססת ההערכה כי התיק יסתיים בעבודות שירות, ואם חלק שינוי, אז הוא שהנאשם הורשע והוא אינו נהנה מחזקת החפות.

דין הבקשה להידחות ברובה.

ראשית, יש ממש בטענות המדינה.

שנית, סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה-מעצרים], התשנ"ו-1996 (חוק המעצרים) המעצרים קובע:

"52. (א)עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" (ההדגשה הוספה).

בענייננו אין מתקיימת אף לא אחת מהעילות המנויות בסעיף. בהקשר זה נאמר בבש"פ 7146/15 ‏ נפטלוביץ נ' מדינת ישראל (מיום 5.1.2015): "דומה כי הדעה הרווחת בפסיקה, דעה שאף אני שותפה לה, גורסת כי לא תתקבל החלטה בבקשה לעיון חוזר מבלי שהתקיים בה דיון, אלא במקרה חריג שבחריג שבו באופן מובהק אין ולו ניצוץ ראשוני של התאמה לתנאים לקיומו של עיון חוזר..". זהו המקרה שלפנינו.

יחד עם זאת, הואיל והנאשם מצוי במצוקה כפי שעולה מהודעת בא-כוחו, ככל שהמשיב ימצא טיפול המתאים למצבו, איעתר לבקשה לאפשר לו לצאת לאותו טיפול בפיקוח מי ממפקחיו בזמנים שייקבעו מראש, וכמובן שיותר לו לצאת לצרכים רפואיים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 22ד(2) לחוק המעצרים.

לפיכך הבקשה נדחית, בהינתן האפשרות שציינתי לעיל.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ז, 14 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.