מדינת ישראל נ' פלוני(עצור בפיקוח)

בהתאם להוראות סעיף 182 לחסד"פ אני מודיעה על זיכויו מחמת הספק של הנאשם מעבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש של בן זוג ומעבירת האיומים.  

כתב האישום, ההליכים וראיות הצדדים.

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש של בן זוג – עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, היזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

    

2. על פי עובדות כתב האישום במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת בני זוג והתגוררו יחדיו עם שלושת ילדיהם המשותפים בקריית מוצקין.

   בתאריך 28.1.18, סמוך לשעה 02:00, בדירה, לאחר שהנאשם שתה לשוכרה, העיר את המתלוננת משנתה וביקש שתעשה לו מסאג', משסירבה לכך המתלוננת בטענה כי היא עייפה, החל הנאשם לתקוף את המתלוננת שלא כדין כך שהחל לתת מכות אגרוף בפניה, אחז בגרונה תוך שהוא חונק אותה והכה מכות אגרוף בבטנה, בהמשך צעק וקילל הנאשם את המתלוננת על לשעת בוקר בה נרדם.

   על פי עובדות כתב האישום כשלושה חודשים עובר למועד המתואר ביום 28.1.18 , סמוך לשעה 21:00, בדירה, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין לאחר שהתעצבן, באופן שהכה מכת אגרוף באפה, השכיב את המתלוננת על הרצפה, נטל סכין מטבח לידו תוך שהוא מאיים עליה בהתנהגות ובמלל בפגיעה שלא כדין בגופה כך שאמר לה: "איפה נאי דוקר אותך" זאת אמר בכוונה להפחידה ו/או להקניטה. בהמשך ומשרצתה המתלוננת להזעיק את המשטרה, ניפץ הנאשם את הטלפון הסלולארי שלה על הרצפה בזדון ושלא כדין. במעשין, כך נטען, גרם הנאשם למתלוננת חבלה של ממש, היינו רגישות וכאב באף ובאזור אוזן ימין.

    

3. ביום 12.1.18 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

    

   תמצית טענות הצדדים

4. ב"כ המאשימה טען כי המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר וכי ניתן למצוא בעדות העובדת הסוציאלית חיזוק לעדותה של המתלוננת וביקש לראות בעדותה כראיה עצמאית להוכחת האירוע מיום 28.01.208, מכוח סעיפים 9, 10 לפקודת הראיות, שעניינם, אמרת קרבן אלימות בסמוך לאחר אירוע האלימות.